מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' פחימה

פסק דין

לאחר לבטים החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק מן העבירות המיוחסות לה וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.

האישום: המדינה מאשימה את הנאשמת כי בתאריך 27.12.2006 בסמוך לשעה 8:30, נהגה ברכב פרטי מסוג פג'ו מ.ר 8578504 (להלן: "רכב הנאשמת") ברחוב דרך הגיא לכיוון פינת רחוב אבני חושן במעלה אדומים. בצאתה ממפרץ תחנת אוטובוס הממוקם בסמוך לבית ספר ממלכתי ג', נהגה בחוסר זהירות עת סטתה לכיוון שמאל והתנגשה ברכב פרטי מסוג פיאט מ.ר 7042005 (להלן: "רכב הפיאט"), הנהוג בידי המעורב, מר נחום יניב (להלן: "המעורב"). כתוצאה מההתנגשות נחבל המעורב בגופו וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו. במעשיה אלה הפרה הנאשמת את הוראות תקנות 21(ב)(2), 21(ג) ו - 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום.

גרסאות הנהג המעורב והנאשמת שונות בתכלית. לגרסת הנהג המעורב, נהג במהירות של 30-20 קמ"ש בבוקרו של יום גשום. מימין לנתיב נסיעתו היה מפרץ אוטובוסים, שהיו בו אותה עת אוטובוס ושני כלי רכב (אציין כי בתחילה טען הנהג המעורב כי במפרץ עמדו שני כלי רכב, בהמשך שינה גרסתו והוסיף כי עמד במפרץ גם אוטובוס שהוריד תלמידים. בהודעתו במשטרה מנגד לא הזכיר כי כלי רכב חנו במפרץ (ראו ת/5)). לדבריו, הבחין לפתע ברכב הנאשמת שיצא ממפרץ האוטובוסים לכיוון הנתיב השמאלי ו"חתך" את רכבו. הנהג המעורב הוסיף כי לא הספיק לבלום ואירעה תאונה.

לגרסת הנאשמת, עצרה בסוף מפרץ האוטובוסים על מנת להוריד את בנה. לדבריה, לאחר שבדקה וראתה כי הכביש פנוי, החלה בנסיעה לכיוון הנתיב השמאלי בכביש מאחר וביקשה לבצע פניית פרסה. בהגיעה לנתיב השמאלי, עמדה מספר שניות לפני הפניה, הסתכלה לכיוון ימין ובדקה אם הכביש פנוי ואז התנגש בה הרכב המעורב מצד שמאל.

בתאונות דרכים מסוג זה אחד הנהגים המעורבים אשם בהתרחשות התאונה. על כן לכל צד אינטרס להטיל את האחריות על משנהו שאם לא כן יימצא הוא אשם בהתרחשותה. בוחן התנועה הוא שיכול לבחון את גרסאות הצדדים ולשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. במקרה שלפנינו, המליץ הבוחן על העמדתה של הנאשמת לדין, זאת בהסתמך על עדויות הצדדים ועל נזקי רכב הפיאט וביקורו בזירת התאונה (פרוטוקול, עמוד 3, שורות 9-8). רכב הנאשמת מאידך לא נבדק על ידי הבוחן כלל (פרוטוקול, עמוד 5, שורות 31-30), זאת על אף שהבוחן אישר בעדותו כי הנזקים ברכב עשויים לסייע בקביעת האשם בתאונה (פרוטקול, עמוד 7, שורות 17-15). אוסיף כי גם מערכות רכב הפיאט לא נבדקו (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 25-22), על אף שייתכן כי היה בהם פגם שגרם להתרחשות התאונה. הבוחן העיד בהקשר זה כי אינו יכול לקבוע אם רכב הפיאט החליק בכביש מאחר ולא היה בזירת התאונה (פרוטוקול, עמוד 8, שורות 10-8).

מעיון בדו"ח ביקור במקום התאונה (ת/2) עולה כי הבוחן ביקר במקום התאונה רק ביום 8.5.2007, כלומר כחמישה חודשים לאחר התרחשותה. בשיחזור התאונה לא השתתף מי מבין המעורבים. לטענת הנאשמת התקשר אליה הבוחן מספר חודשים לאחר התאונה וביקש כי תגיע למקום התאונה בו ברגע על מנת לבצע שיחזור לתאונה. הנאשמת הודיעה לבוחן כי אין באפשרותה להתייצב לאלתר ולפיכך נערך השיחזור שלא בנוכחותה (פרוטוקול, עמוד 20, שורות 3-1).

הבוחן קבע כי לנאשמת היה שדה ראייה פתוח לאחור ממפרץ האוטובוסים ממנו החלה נסיעתה ועד למעגל התנועה לנהג המעורב היה שדה ראייה של 60 מטרים ממעגל התנועה ועד למקום התאונה (פרוטוקול, עמוד 3, שורות 16-11). מעיון בסעיף 7 לדו"ח הביקור (ת/2) עולה כי ביום הבדיקה היה מזג אוויר בהיר וראות טובה. אין מחלוקת כי ביום התאונה היה גשום וסוער וייתכן כי הראות הייתה לקויה. הבוחן לא התחשב בכך וגם לא בכלי הרכב שלגרסת הנהג המעורב עמדו לפני מפרץ האוטובוסים והורידו ילדים (מסומן ג' בת/5), שייתכן והפריעו לשדה הראייה. הבוחן לא בדק עוד אם ניתן היה למנוע את התאונה.

בנסיבות האמורות מצאתי כי לא ניתן להסתמך על מסקנות הבוחן. לאחר ששמעתי את הנהג המעורב ואת הנאשמת וכפי שיופורט להלן, התעורר בלבי ספק אם הנאשמת היא האחראית לקרות התאונה.

בעדותו של הנהג המעורב היו לא מעט סתירות ואי דיוקים. כך למשל מסר גרסאות שונות כאמור בנוגע למצב כלי הרכב שחנו במפרץ האוטובוסים. הנהג המעורב נשאל בנוגע לקביעת בית משפט לתביעות קטנות כי היה לו אשם תורם להתרחשות התאונה. תחילה טען כי לא נקבע אשם תורם מצידו, בהמשך, שינה גרסתו והוסיף כי יתכן ובית המשפט פסק אחרת (פרוטוקול, עמוד 14, שורות 9-7). זאת ובנוסף, בהודעתו (נ/6) מסר הנהג המעורב כי נפצע קל, אולם בהודעה על התאונה לחברת הביטוח (נ/5) שנמסרה זמן קצר לאחר התאונה (נרשם תאריך 7.1.2006, אך כפי הנראה הכוונה היא 7.1.2007) לא ציין כלל כי נפגע בתאונה. למעלה מן הצורך הוסיף כי במסמך זה (נ/5 סעיף ו) תיאר את נסיבות התאונה כך: "אני נסעתי ישר ורכב צד ג' יצאה ממפרץ של אוטובוס ועשתה סיבוב פרסה ופגעה בי", בכך למעשה העלה גרסה חדשה ונוספת להתרחשותה.

על הסקיצה שנערכה בהנחייתו, סימן הנהג המעורב במהלך הדיון את מסלול נסיעתו עובר לתאונה (ת/7). מסימון זה ומדברי הנהג המעורב עצמו עולה כי הוא הגיע מרחוב אחר, פנה לימין, לרחוב דרך הגיא, בו התרחשה התאונה והמשיך בנסיעה בנתיב הימני בכביש (פרוטוקול, עמוד 16, שורות 14-13). גרסה זו אינה עולה מתיישבת עם מקום ההתנגשות בנתיב השמאלי בכביש. הנהג המעורב טען אמנם כי סטה לכיוון שמאל על מנת להתחמק בפגיעה, אלא שלאור טענתו כי הבחין בנאשמת לראשונה ממרחק "אפסי" כדבריו (פרוטוקול, עמוד 13, שורות 27-26), לא ברור כיצד הגיע לנתיב השמאלי מבין שלושת הנתיבים.

התרשמתי מאמינותה של הנאשמת ומעדותה שהייתה בהירה ועקבית ועלתה בקנה אחד עם מקום התרחשות התאונה ויתר הממצאים בזירה.

לאחר ששקלתי את העדויות, עיינתי בראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי קיים ספק סביר באשר לאשמתה של הנאשמת וספק זה יש לזקוף לזכותה. בדין הפלילי עסקינן ואין מקום להרשיע בדין כאשר קיים ספק סביר באשמתו של אדם.

הנני מזכה אפוא את הנאשמת מן האשמות המיוחסות לה בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

מזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: