מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' עטיה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נסיעה על השול הימני ולא על הכביש.

הנאשם כפר באישום שיוחס לו. לטענתו במועד ההקראה הוא עצר בצד הדרך על מנת לתקן תקר. הוא נסע מספר מטרים בודדים על שול הדרך כדי לעצור.

התיק נקבע להוכחות להיום בשעה 8:30.

לנאשם הודע, בעל פה ובכתב, כי אם לא יתייצב יישפט בהעדר.

השעה כעת 8:40 והנאשם טרם התייצב.

בסמוך לפני מתן הכרעת הדין התקבלה "הודעה" מטעמו של הנאשם באמצעות מרכז המידע כי הוא מתעכב 20 דקות.

על צדדים המוזמנים לביהמ"ש להתייצב בשעה היעודה, ואין הם רשאים להודיע לביהמ"ש כי יגיעו בשעה מאוחרת יותר, ולהציב את ביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת. בעל דין המבקש לדחות את מועד הדיון חייב להתכבד ולהגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד, ורשאי להימנע מלהתייצב בשעה היעודה רק אם ביהמ"ש נעתר לבקשתו.

אוסיף ואבהיר כי לצורך שמיעתו של תיק זה הוקצה ביומנו של ביהמ"ש פרק זמן של 30 דקות. אין זה מתקבל על הדעת כי הנאשם לא יתייצב ולא יאפשר את שמיעת התיק במשך פרק הזמן שהוקצב לו, ובכך יגרום שיבוש חמור ביותר ליומנו העמוס של ביהמ"ש. אין כל הצדקה לכך שצדדים שזומנו לשעה מאוחרת יותר ויתייצבו במועד אליו זומנו לא ישמעו במועד. זמנו של ביהמ"ש ושל בעלי הדין האחרים אינו הפקר. חובה מוחלטת מוטלת על בעל דין לטרוח ולהתייצב במועד.

מאחר והנאשם לא עשה כן, ועל אף שניתנה לו האפשרות לקבל את יומו בביהמ"ש לא טרח להתייצב בשעה היעודה, אין לו להלין אלא על עצמו.

הודעתו של הנאשם כי הוא מתעכב אינה מקובלת.

לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי את עדותו של השוטר המבססת את האישום המיוחס לנאשם, ועל אף שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, אני מרשיע את הנאשם בעביה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תש"ע, 14/04/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין

לנאשם נמסרה הודעת תשלום קנס ע"ס 750 ש"ח, בה יוחסה לו עבירה של נסיעה על שול הדרך ולא על הכביש.

לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירה הנ"ל.

שעה שנאשם בוחר לנהל משפט הוכחות בעניינו אין בית המשפט כבול לסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס (ע"פ (ירושלים) 2452/08 פדרמן נ' מדינת ישראל).

המחוקק אפשר לנאשם לשלם סכום קנס מינימלי ומופחת, מבלי להדרש להליכים משפטיים. אם נדרשו הליכים משפטיים והנאשם הורשע, לא יפחת הקנס שיוטל עליו מהסכום הנקוב בהודעת הקנס (סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי).

כאשר נאשם בוחר להישפט על עבירת קנס, הוא לוקח סיכון כי ביהמ"ש יתן דעתו על נסיבותיו הכלליות של האירוע ושל הנאשם, וישית עליו עונש מתאים (ע"פ (י-ם) 5081/09 פלומבו נ' מדינת ישראל).

בענייננו, גם נסיבותיו של הנאשם וגם נסיבותיו של האירוע מחייבות להכביד עם הנאשם הרבה מעבר לסכום המינימלי הנ"ל.