מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' מוחיסן

בפני

שופט אברהם טננבוים

הכרעת דין

ההכרעה בקליפת אגוז

לפני תיק בעניין תאונת דרכים בין אוטובוס להולכת רגל, שחצתה את הכביש במעבר חצייה.

על פי מסקנותיי:

הולכת הרגל חצתה את הכביש במעבר חצייה בקצב הליכה רגיל. לאחר שחצתה כמחצית הכביש פגע בה האוטובוס וגרם לה ולנוסע באוטובוס לחבלות.

בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת האוטובוס היה עומס תנועה. לטובת הנאשם אנו מניחים כי רכב שנסע בנתיב הנגדי הסתיר לנהג האוטובוס את הולכת הרגל ולפיכך לא הבחין בה.

נהג האוטובוס נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך ולא האט בהתקרבו למעבר החצייה. נציין כי המהירות הייתה לכשעצמה נמוכה, אך מי שמתקרב למעבר חצייה ואיננו יכול לראות אותו היטב מכל סיבה שהיא, צריך להאט ואפילו עד כדי עצירה משום שחזקה היא שהולכי רגל הולכים על מעבר חצייה. משכך החלטתי כי יש להרשיע את נהג האוטובוס, הוא הנאשם.

ומכאן למסקנתנו בהרחבה.

האשמה ומהלך הדיון

הנאשם, מר ראיד מוחסין (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") (הולכי רגל במעבר חציה), בעבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") (נהיגה בקלות ראש), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה (גרימת חבלה), עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות (גרם נזק) ותקנה 52(6) לתקנות (האטה בקרבת מעבר חציה).

הטענה העובדתית קשורה לתאונת דרכים שאירעה בתאריך 19.3.2008 בשעה 19:20 או בסמוך לה. הנאשם, נהג הנאשם אוטובוס ציבורי מ.ר 6223161 (להלן: "האוטובוס") נסע ברחוב הפסגה לכיוון שדרות הרצל בירושלים. אותה עת חצתה הולכת רגל (להלן: "הולכת הרגל") את הכביש במעבר חצייה הממוקם בסמוך לבית מספר 42, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם נהג בקלות ראש מבלי ששם לבו לדרך ונסע במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, ולא הסתכל היטב על הדרך, כאשר פגע בהולכת הרגל וגרם לה לחבלות בגופה. כן נפגע נוסע שהיה אותה עת בתוך האוטובוס.

כתב האישום הוגש בתאריך 15.2.2010. דיון ההקראה הראשון התקיים בתאריך 22.6.2010 בו ביקש הנאשם דחייה לצורך גיבוש עמדתו. בדיון ההקראה השני שהתקיים בתאריך 13.7.2010, הסכימו הצדדים כי בהתאם להוראת סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, יוגש חומר הראיות לבית המשפט לצורך הכרעת הדין.

לתאונה, היו מספר עדים והם:

העד חלמיש יצחק (להלן: "חלמיש"), נוסע באוטובוס בו נהג הנאשם. עלה לאוטובוס בתחנה הסמוכה למקום התאונה. כתוצאה מבלימת האוטובוס על ידי הנאשם, נפל ונפגע.

העד מרדכי אהרונסון (להלן: "אהרונסון"), הולך רגל שצעד ברחוב הפסגה מכיוון שדרות הרצל כשפניו לכיוון האוטובוס בו נהג הנאשם. הבחין בהולכת הרגל, העומדת מעבר לכביש במעבר החצייה ומנסה לחצות את הכביש.

העדה רינה שלייר (לעיל ולהלן: "הולכת הרגל"), הולכת הרגל שנפגעה בעת חציית הכביש. הולכת הרגל איבדה הכרתה כתוצאה מהפגיעה ולא זכרה דבר מהתאונה.

העד יצחק בצלאל (להלן: "בצלאל"), נוסע באוטובוס. ישב במושב שמאחורי הנאשם. הבחין בהולכת הרגל שנפגעה רק לאחר שהנאשם בלם את האוטובוס.

לאחר שעיינתי בכל המסמכים והראיות, בממצאי פיענוח דסקת הטכוגרף, דו"ח הבוחן, שחזור התאונה, הודעת הנאשם והודעות העדים אני קובע כי עובדות המקרה הן כדלהלן: