מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' כהן

הכרעת דין

הנאשם בפניי נאשם בכך שלא איפשר חציית הולכי רגל במעבר חציה.

לעיתים רחוקות בלבד נתקל בית משפט זה בנאשם שמודה בכל עובדות כתב האישום אך אינו מבין כלל שביצע עבירה.

הנאשם מודה שהיה הולך רגל בכביש. הנאשם מודה שנסע בנסיעה רציפה אם גם איטית, הנאשם מודה שלא עצר לפני מעבר החציה על מנת לאפשר להולך הרגל להשלים חציה. הנאשם גם מודה שעת הגיע אל מעבר החציה, חלקו השמאלי של מעבר החציה היה חסום והוא לא יכול היה לראות אם יש הולכי רגל על מעבר החציה אם לאו.

הנאשם אינו מבין כי מכאן ודווקא מכאן קמה חובתו לעצור עצירה מוחלטת ולאפשר להולכי הרגל לחצות בבטחה. הנאשם אינו מבין שתקנה 110 ו-111 מתייחסות לירידה לכביש של הולך רגל בהעדר מעבר חציה ואילו תקנה 67 מתייחסת לחובת הנהג כלפי הולך הרגל במעבר החציה. להבדיל מן הנאשם אינני מפרשת את התקנה כהמלצה בפני הנהג להיזהר ולאפשר חציית הולכי רגל אלא כחובה מוחלטת. חובה במקרה הצורך אף חובה לעצור עצירה מוחלטת.

הנאשם אשר אינו כופר בשום רכיב מרכיבי כתב האישום, טוען ושב וטוען כי חובת הזהירות היא על הולכי הרגל והם שקיפחו את זכותו לנסוע בבטחה על ידי כך שהתגרו בו וניסו להידרס. ברור שטענה זו מעבר להיותה מופרכת אינה מתיישבת עם ההגיון או עם החוק.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר שהזהרתי עצמי כי המדובר בעדות יחיד אל מול עדותו של הנאשם מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י' סיון תש"ע, 23/05/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

גזר דין

הנאשם בפניי נאשם בעבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה.

משבוחר נאשם לנהל הוכחות בתיק שהוא מסוג ברירת משפט אין בית המשפט כבול לקנס המקורי. במקרה דנן ולאחר שנוכחתי כי הנאשם אינו מבין כלל ועיקר את חוקי התעבורה או את חובתו של נהג בעת מפגש עם הולכי רגל במעבר חציה, מוכנה הייתי להחמיר עם הנאשם אף מעבר למה שבקש ב"כ המאשימה.

ואולם משהסתפק ב"כ המאשימה בכפל קנס, מצאתי לכבד בקשה זו.

הנאשם ישלם קנס בסך 1,000 ש"ח בשני תשלומים שווים ורציפים החל מיום 1.7.10.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י' סיון תש"ע, 23/05/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

הוקלד על ידי: אורנה גוזלן