מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' יעקובי

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ן- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ; ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

אציין כבר עתה כי אחת הסיבות המרכזיות לגזר דיני היא העובדה שהנאשם קיפח את פרנסתו היות וכבר פוטר מעבודתו בעטיו של תיק זה. עצם הפיטורין הם עונש מספיק חזק שלא לקחת בחשבון את שלל העונשים שעוד מצפים לו.

הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 21.08.2009 בשעה 03:20 או בסמוך לה, נהג הנאשם בצומת הרחובות ישראל בן מנשה- הלל, בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא 400 מיקרו-גרם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.11 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את עונש המינימום- שנתיים פסילה. ואילו ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש שהוגש ביום 21.06.11 ביקש להקל עם הנאשם זאת לאור נסיבותיו האישיות (כפי שיפורט בהמשך) וכן בשל הבעייתיות הקיימת בתקלה ERROR-23 ובתיק השכרות בכלל.

כבר בשלב זה אומר, כי אין בידי לקבל את בקשת המאשימה. זאת, משום שבהתאם לאמור בסיפא של סעיף 39א לפקודת התעבורה, לבית המשפט נתונה הסמכות בנסיבות מיוחדות לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלק תהא על תנאי. ממילא שיטת הענישה בשיטתנו הינה אינדיבידואלית ולא מכאנית. שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות המיוחדות של כל אדם ואדם. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ד. דורנר בפרשת סעידי אבו- ניג'מה:

 "ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם". ( ע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7 לפסק הדין).

בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק.

במקרה שלפנינו לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הלה הופנה לשירות המבחן. מתסקירי שרות המבחן עולה כי הנאשם הינו בן 31, רווק, מתגורר עם הוריו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה. שירת שירות צבאי מלא. לאחר מכן, למד לימודי הנדסת אלקטרוניקה במכללת "אורט". במקביל ללימודים עבד באבטחה. לאחר סיום לימודיו, החל לעבוד במקצוע. לפני כעשרה חודשים החל לעבוד בחב' "תמי 4" אולם בשל פסילת רישיונו בגין התיק הנ"ל נאלץ להתפטר.

שירות המבחן התרשם, כי מדובר בנאשם בעל ערכים חיובים, המנהל אורח חיים נורמטיבי בתחומי הלימודים והעבודה. עוד ציין שירות המבחן, כי הנאשם הפיק את הלקח הנדרש ממעשיו.

זאת ועוד, לאחר ששירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שרות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות באחזקה בבתי ספר במסגרת עיריית מעלה אדומים.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, נטל אחריות לביצוע העבירה וחסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט.

בנוסף לאלו, מדובר בעבירה מלפני שנתיים ימים, שרק עכשיו נידונה סופית, ואי אפשר להתעלם מעיוות הדין והזמן הרב שעבר מאז ביצועה ועד עתה.

לאור מה שציינתי למעלה, הגעתי להחלטה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, עברו התעברותי, ואת העובדה שהנאשם פוטר מעבודתו בשל פסילת רישיונו, כמות האלכוהול, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שיחושבו החל מיום 30.06.11 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו). יתרת חמישה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שלוש אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע בתפקיד אחזקה בבתי ספר במסגרת עיריית מעלה אדומים. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד שניאור ולשירות המבחן.