מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גר

גזר דין

הנאשמת בפניי הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

תמצית הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 13.11.09 בשעה 05:20 או בסמוך לה, נהגה הנאשמת ברחוב בצלאל 14 בירושלים, בהיותה שיכורה. בבדיקה שנערכה לה באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הינו מעל 400 מיקרו-גרם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.11 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת את פסילת המינימום הקבועה בחוק. מנגד, ב"כ הנאשמת ביקש להתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולהפחית מעונש המינימום ולהמיר את יתרתו על תנאי ובביצוע עבודות שירות לתועלת ציבור. הסניגור ציין, כי הנאשמת בת 23, רווקה. הנאשמת עתידה להתחיל בלימודי רפואה בשנת הלימודים הקרובה. עוד ציין, כי הנאשמת עובדת למחיית כאחראית משמרת במסעדה עד השעות המאוחרות של הלילה, בשעות שבדרך כלל אין תחבורה ציבורית לביתה. לטענתו, פסילת רישיונה יפגע במקור פרנסתה. כן ציין, כי עברה התעבורתי של הנאשמת נקי.

עוד הצביע הסניגור בטיעוניו לעונש על הבעייתיות הקיימת בתיק השכרות בכלל ובמקרה של הנאשמת בפרט.

כידוע קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול עולה על הכמות הקבועה בחוק. המאשימה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום- שנתיים פסילה ורק במקרים קיצוניים בלבד, ומנימוקים חריגים יכול בית המשפט להפחית מעונש המינימום. לצערנו, עדיין לא ברור לנו מהם אותם המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שבהם ניתן להשית פחות מעונש המינימום ונראה שאין אחידות דעים בעניין זה בין ביהמ"ש לתעבורה. כך, ישנם מותבים המשיתים על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות עונש פסילה קצר מהקבוע בחוק וזאת בלא הנמקה שהיא וישנם מותבים העושים כן, לאחר מתן נימוק מפורט בגזר הדין.

עמדתו הידועה של בית משפט זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי הוא להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. והשאלה במקרה שלפנינו היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

במקרה שלפנינו מהתסקיר שהוגש לבית המשפט ביום 05.09.2011 עולה, כי מדובר בנאשמת צעירה בעלת 12 שנות לימוד. בתום לימודיה שירת הנאשמת שירות צבאי מלא בחיל המודיעין. כיום הנאשמת מתגוררת בדירה שכורה ועובדת למחייתה כאחראית משמרת בפאב. הנאשמת כאמור מתעדת להתחיל בלימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בשנת הלימודים הקרוב. שירות המבחן ציין, כי עברה התעבורתי של הנאשמת נקי לחלוטין. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת מנהלת אורח חיים תקין ונורמטיבי. וכך ציין: "התרשמנו מצעירה ערכית, המנהלת חיים נורמטיביים".

עוד ציין שירות המבחן, כי ביחס לביצוע העבירה הנאשמת "נושאת באחריות לה והסבירה כי פעלה משיקול דעת מוטעה". שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת "איננה סובלת משתייה התמכרותי". הנאשמת הביעה חרטה.

לאחר ששירות המבחן מצא את הנאשמת מתאימה לביצוע צו שירות לתועלת הציבור, בנה לה תוכנית בהיקף של 250 שעות, אותן תבצע הנאשמת במסגרת עמותת "שק"ל", בתפקידי ליווי והדרכה במפעלי התעסוקה המוגנת.

הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה, ונטלה אחריות לביצוע העבירה וחסכה מזמנו השיפוטי של בית המשפט.

בשל האמור ולאור נסיבותיה האישיות של הנאשמת, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשמת את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור היותה של הנאשמת סטודנטית, כמות האלכוהול, עברה התעבורתי הנקי, הודייתה וחרטתה ואמצעי הענישה התחליפים.

אציין כי לא נעלמה מעיני שבמקרה דנן עסקינן בכמות אלכוהול שאיננה נמוכה.

שוב נציין, מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7).

משום שכך לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש הפסילה, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם כלל לחברה.

לכל אלו יש לציין את העובדה כי העבירה בוצעה לפני כשנתיים, ואין להתעלם מעינוי הדין והזמן הרב שעבר שלא באשמתה.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל אחד עשרה חודשים, בניכוי הימים בהם נפסלה מנהלית. הפסילה תחושב החל מיום 30.06.2011 (בו הפקידה הנאשמת את רישיונה), ושלושה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת במסגרת עמותת "שק"ל", בתפקידי ליווי והדרכה במפעלי התעסוקה המוגנת. השירות יבוצע בתוך שנה מהיום, והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת, כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.