מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גולן

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ן- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ; ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 18.12.09 בשעה 03:45 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברח' רבין בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא 405 מיקרוגרם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.2011 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את עונש פסילת המינימום הקבוע בחוק. כבר עתה אומר, כי בנסיבות העניין אין בידי לקבל זאת. זאת מהנימוקים שנפרט להלן:

כידוע לכל סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירה של נהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית מעונש המינימום בנסיבות מיוחדות. לדעתנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלק תהא פסילה על תנאי. נציין, כי אנו מודעים לכך כי ישנן דעות שונות בעניין הנסיבות בהן יקבע בית המשפט פסילה על תנאי.

זאת ועוד נציין, כי הענישה בשיטתנו הינה אינדיבידואלית ולא מכאנית. כך שבכל מקרה ומקרה עלינו להסתכל על נסיבותיו המיוחדות והאישיות של הנאשם כאשר אנו באים לגזור את עונשו. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת דורנר בפרשת סעידי אבו – ניג'מה:

 "ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

( ע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7 לפסק הדין- ההדגשה אינה במקור).

במקרה שלפנינו מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה, כי מדובר בחייל בן 21, רווק. מצוין בתסקיר כי העבירה נשוא כתב האישום הינה העבירה הראשונה והיחידה של הנאשם בתחום התעבורתי והפלילי. עוד מצוין, כי הנאשם סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. הנאשם הסביר לשרות המבחן כי מדובר באירוע חריג, וכי אינו נוהג לאחר שתיית אלכוהול. שירות המבחן התרשם לטובה מהנאשם. כך ציין בתסקירו: " התרשמנו מבחור צעיר נורמטיבי, נבון, הנוטה לשליטה עצמית, ללא בעיות בתחום האלכוהול".

בטיעונים לעונש שהוגשו על ידי ב"כ הנאשם, הלה עמד על הבעייתיות הקיימת בכל הנוגע לתקלה ERROR- 23 ועל הבעייתיות הקיימת בתיקי השכרות בכלל.

שירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לביצוע צו שרות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות, אותן יבצע במסגרת צער בעלי חיים בכל הקשור לטיפול בבעלי החיים וכן במתן שיעורי עזר לתלמידים בכיתות נמוכות במועדונית "קדימה".

לאור מה שציינתי למעלה, הגעתי להחלטה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, עברו התעברותי הנקי, היותו חייל, גילו הצעיר, כמות האלכוהול, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שיחושבו החל מיום 26.06.11 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו). יתרת חמישה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שנה אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע במסגרת צער בעלי חיים. הנאשם יטפל בבעלי חיים וכן ייתן שיעורי עזר לתלמידים בכיתות נמוכות. במועדונית "קדימה". הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד שניאור ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.