מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' בן עמי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של עקיפת רכב אחר כשהדרך לא היתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר את ביצוע העקיפה, ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר.

הנאשם כפר באישום. במועד ההקראה הודה הנאשם בנהיגה בזמן ובמקום, אך טען כי מדובר בטעות בזיהוי, כי לא נשמר קשר עין בין השוטר האוכף לבינו וכי נעצרו עוד 2 נהגים.

מטעם המאשימה העיד קצין המשטרה, פקד עוזי שמו (להלן: הקצין).

עפ"י עדותו של הקצין הוא משרת כקצין פיקוח באת"ן יהודה, ועסק במועד הארוע בפעילות פיקוח.

במהלך נסיעתו הבחין כי הנאשם עוקף רכב אחר כאשר 2/3 מרכב הנאשם עוברים לנתיב השמאלי, ומשאית שהגיעה ממול נאלצה כתוצא המכך לרדת בחלקה לשול הימני. הקצין העיד כי אלמלא סטתה המשאית לשול הדרך היתה מתרחשת תאונה.

הנאשם העיד כי קצין המשטרה עקף את רכבו הרבה לפני מקום הארוע וכי רק זמן רב לאחר שקצין המשטרה עקף את רכבו הגיע הנאשם לצומת ענתות, שם הורה לו קצין המשטרה לעצור, כאשר לצידו שוטר נוסף.

הנאשם העיד כי בעת ביצוע עקיפה הדרך היתה פנויה ולא היתה מניעה או סכנה בביצוע עקיפה.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים באתי לידי מסקנה כי יש לקבל את גירסתו של קצין המשטרה ולדחות את גירסת הנאשם.

ראשית מדובר בקצין משטרה ותיק, מנוסה ומיומן.

לא הוצג לפני נימוק של ממש שיש בו לבסס הנחה כי השוטר טעה או לא דיבר אמת. בהעדר טענות של ממש כנגד הגינותו של שוטר, מהימנותו אינה מוטלת בספק וביהמ"ש יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ (י-ם) 2416/08 גלבוע נ' מדינת ישראל).

כאמור, קצין המשטרה תאר בעדותו כי רכב הנאשם ביצע עקיפה כאשר 2/3 של רכבו סטה לנתיב השמאלי. גירסה זו נתמכת הלכה למעשה ע"י הנאשם, אשר העיד כי בעת ביצוע העקיפה נדרש הוא לעבור לנתיב הנגדי רק עם חלק מרכבו. הנאשם העיד כי רכבו לא נדרש לעבור במלואו לנתיב הנגדי.

משכך, לא מתקבל על הדעת כי השוטר לא שהה במקום בעת ביצוע העבירה, אלא עצר את הנאשם מבלי שהבחין בה. אילו היה ממש בסברת ההגנה כי השוטר לא הבחין בעבירה, לא היה באפשרותו של השוטר לדעת כי עקיפה בוצעה כאשר רק חלק מרכב הנאשם עובר לנתיב הנגדי.

זאת ועוד, גירסת קצין המשטרה וגירסתו של הנאשם באשר למקום ביצוע העבירה זהה. שניהם מתארים כי מדובר בקטע כביש בו קיים קו מקוטע, שאינו קיים לאורך כל הדרך.

לא מצאתי בסיס לחשש כי השוטר לא שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם. מדובר בקטע כביש שאינו ארוך עד לעצירת הנאשם. העובדה שבמהלך נסיעתו של קצין המשטרה ונסיון עקיפת רכב אחר על ידו, הוא נאלץ לחזור לנתיבו עקב כך שהרכב הנעקף סטה מנתיב נסיעתו, אין בה כדי למנוע מקצין המשטרה להמשיך ולשמור על קשר עין עם הרכב הנעקב.

קצין המשטרה העיד בודאות כי ברכבו לא היה אדם נוסף. הקצין הבהיר כי הוא מקפיד לרשום בדו"ח נוכחות אדם נוסף, גם כאשר זה אינו עד לעבירה. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו זו. גם אם במקום בו נעצר הנאשם נכח שוטר נוסף, הרי משלא הובהר הדרך בה הגיע השוטר הנוסף למקום, אין בכך כדי לסתור את עדותו של השוטר.

לא נעלם מעיני כי בצידי הדרך קיימים שבילים למאהלים שונים וכי תוואי הדרך מתפתל, אולם עדותו של הקצין כי אין בדברים אלו כדי למנוע ממנו לשמור על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם מקובלת עלי ואני מאמצה.

לאור כל האמור ועל אף שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, באתי לידי מסקנה כי המאשימה הוכיחה את האישום המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר. ולכן אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תש"ע, 13/04/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין