מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' בן חמו

החלטה

פוסקת לעדה סך של 200 ₪ בגין עדותה.

התשלום יבוצע באמצעות אמה, ע.ת. 3.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תש"ע, 05/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

החלטה

פוסקת לעדה סכום 200 ₪ בגין עדותה.

התשלום יבוצע באמצעות שם: דמטאו פיקדו רח' הדקל 3202 בית שמש.

ת.ז. 321891913.

מזכירות, נא לשים לב שגם הוצאות ע.ת. 2 ישולמו לכתובת זו.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תש"ע, 05/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרון לארי-בבלי, שופטת

הכרעת דין

הנאשם בפני נאשם בכך שביום 30.4.07 בסמוך לשעה 08:00 נהג במוניתו ובהגיעו בסמוך לתחנת אוטובוס ברח' רש"י נהג בחוסר זהירות כאשר פגע בהולכת הרגל שרה היימאנוט כאשר חצתה את הכביש יחד עם שתי אחיותיה, סמוך למעבר החציה, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם.

המאשימה מייחסת לנאשם חוסר זהירות בכך שלא הבחין בהולכות הרגל בזמן ולא איפשר את חצייתה של הולכת הרגל בבטחה ועל ידי כך גרם לתאונת דרכים בה נחבלה בגופה.

העיד בפניי בוחן תנועה אשר בדק את המקום, צילם את המקום וערך חישובים מהם עולה כי במהירות בה טוען הנאשם כי נהג, התאונה היתה נמנעת ולכן היה עליו לנקוט באמצעי זהירות ולבלום את רכבו מבעוד מועד.

העידו אחות הנפגעת שחצתה עמה את הכביש ואמה שהבחינה בתאונה מחלון ביתה. שתיהן העידו כי הבנות סיימו לחצות למעשה את הכביש ואז אירעה התאונה.

הנאשם, לעומתן, מתעקש שהבנות קפצו לכביש ולכן לא יכול היה למנוע את התאונה. די לי אם אפנה לתצלום מס' 3 בו נראה בבירור כי המעורבות שחצו משמאל לתמונה לכיוון ימין הספיקו לחצות את רוב רובו של הכביש בטרם אירעה התאונה. כלומר, אין מצב של הפתעה על ידי המעורבות ועל הנאשם היה להבחין בהן בעודן חוצות את נתיב שמאל ולבלום כבר אז.

לבקשתי ערך הבוחן חישוב נוסף על פי מדדי ריצה ולא הליכה, גם על פי מדדים אלה ובמהירות הנטענת על ידי הנאשם היתה התאונה נמנעת אילו היה בולם בזמן והוא יכול היה לבלום 9.9 מטר לפני מקום האימפקט.

פגיעת הילדה היתה בראי שמאל של רכב הנאשם, משמעות הדבר שהבנות הספיקו להשלים כמעט את כל חציית הכביש ורק אז התנגש בהן הנאשם. הנאשם טוען ששתי הבנות הגדולות בלמו בזמן ואילו הקטנה המשיכה בריצה. אין ספק שאילו היו הבנות נעמדות באמצע הכביש, כאשר הבחינו ברכב הנאשם דוהר לקראתן, יתכן והתאונה היתה נמנעת, אולם, אין מקום להטיל אחראיות שכזו על הולכות הרגל והאחראיות היא על הנהג לבלום מבעוד מועד.

הנאשם שבפניי לא נקט אמצעים מספיקים על מנת למנוע את התאונה, בין אם מפאת מהירותו הגבוהה, בין אם מפאת שיקול דעת לקוי כ אשר בחר לסטות ימינה במקום לבלום, ובין אם עקף רכב שעצר על מנת לאפשר לבנות לחצות. כך או כך לא נקט הנאשם באמצעי הזהירות המקובלים ואני רואה בו אחראי לתאונה ומרשיעה אותו בנהיגה בחוסר זהירות ובגרימת נזק.

למעלה מן הצורך אעיר, כי מדדי הבוחן הקלו מאד עם הנאשם אשר טוען כאמור שהילדות זינקו אל הכביש ואילו התמונות מצביעות על כך שטווח הראיה שלו היה אף רחב יותר מזה שייחס לו הבוחן.