מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אטיאס

גזר דין

הנאשם מר יוסף אטיאס, הורשע על סמך הודאתו בעבירה על סעיף 62(2) (רשלנות) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בעבירה על תקנה 40(א) (סטייה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלו: "תקנות התעבורה"), בעבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (גרימת נזק), בעבירה על סעיף 38(3), לפקודת התעבורה (חבלה של ממש), בעבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (שכרות) ובעבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה (מהירות).

הטענה העובדתית היא כי ביום 17.01.08 בסמוך לשעה 00:59, נהג הנאשם ברכב מסוד "הונדה" מ"ר 26-273-17, נסע ברח' שדרות גולדה מאיר בירושלים.

על פי האמור בכתב האישום, במהלך נסיעתו נהג הנאשם ברשלנות עת סטה ימינה מהנתיב השמאלי ביותר במסלול נסיעתו, עלה על אי תנועה, פגע בעמוד תאורה ועקר אותו ממקומו, והמשיך בנסיעה ונפל לוואדי במורד ההר.

כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם חבלה של ממש, קונטוזיה ריאתית (בשתי הריאות), חזה אויר, שברים במספר צלעות ושבר בעצם התת בריחית. כמו כן, רכב הנאשם ניזוק.

בנוסף נטען כי הנאשם נהג כשהוא שיכור, וכי בבדיקת דם שנערכה לו נמצא כי ריכוז האלכוהול במאה מיליליטר דם הוא שמונים ושלושה מיליגרם. כן נטען כי באותן נסיבות נהג הנאשם במהירות בלתי סבירה.

הנאשם הודה באשמה והורשע ביום 14.4.2011

ההסכמה בין הצדדים הייתה כי הענישה מלבד הפסילה תכלול רכיב של מאסר בעבודות שירות של חודשיים ימים. בין השאר, לאור העובדה שהנפגע העיקרי בתאונה הינו הנאשם.

אלא שהממונה הודיע כי הנאשם איננו כשיר לעבודות שירות. אציין כי אירעה כאן תסבוכת טכנית שאינני לגמרי מבינה. עיקרה הוא כי הממונה דורש חוות דעת מומחה מאורטופד, וזה איננו מוכן לתיתה וטוען כי רופא תעסוקתי צריך לתיתה. אולם רופא תעסוקתי לא מוכן לתת חוות דעת כזו משום שזו ניתנת רק על ידי רופא במקום העבודה, ולנאשם אין עבודה קבועה. לא אנסה לירד לשורש הסיבה וההסבר אולם התוצאה הסופית היא כי הממונה על עבודות השירות איננו מקבל את הנאשם לעבודה.

וכאן נחלקו הצדדים בדיעותיהם. התביעה טענה כי אם הנאשם איננו יכול לבצע עבודות שירות, ייכבד וישב בבית הסוהר ממש. ההגנה לעומת זאת טענה כי יש להחליף זאת בשירות לתועלת הציבור במספר שעות זהה למה שהיה עובד בעבודות שירות. לשיטת ההגנה, וכי בגלל שמצבו הרפואי רע צריך הוא להפסיד? ההיפך, יש ללכת לקראת אלו שמצבם הרפואי רע.

לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה כי אין זה המקרה המתאים לעונש של מאסר בפועל. בתאונה שלפנינו מדובר בנאשם צעיר שנפגע קשה בתאונה ולא אדם אחר. הנאשם יישא את תוצאות מעשיו עד אחריות ימיו. לא רק זאת אלא שהתביעה הסכימה לחודשיים בעבודות שירות. חודשיים עבודות שירות זהים לערך של כ - 300 שעות עבודה (בחישוב של שמונה שעות עבודה ליום לתקופה של חודשיים). שירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור, ובנה לו תוכנית בהיקף של 300 שעות. אשר לכן, העונש המתאים הוא של"ץ.

בנסיבות האמורות, ולאחר ששקלתי את המדיניות המקובלת בעבירות מעין אלה, ומבלי שיהיה בכך תקדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה בפועל של שנתיים בניכוי החודשיים שהיה פסול מינהלית. הפסילה של 22 חודשים תחושב החל מיום 21.07.2012 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו). למען הסר ספק הנאשם מוזהר שהעונש המקובל לנהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

300 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת "עמותת שק"ל" בתפקיד מלווה ומסייע בתעסוקה, דיור ומועדון חברתי. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

מאסר על תנאי של שבעה חודשים למשך שלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.

אציין כי בשל מצבו הרפואי והכלכלי של הנאשם לא מצאתי מקום להטיל עליו קנס.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לסניגור עו"ד יוני שניאור ולשירות המבחן.

ההממבמבבמ

זכות ערעור לשני הצדדים לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

‏ניתנה בלשכתי בהיעדר היום רביעי 14 מרץ 2012