מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רפאל

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת - דין

שוב מקרה של סכסוך על שימוש בדרך שהסתיים בגרימת חבלה בפניו של נהג מונית, הוא המתלונן, אליהו בוכרה (להלן: "המתלונן").

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 23/8/06 סמוך לשעה 12:30, נהג המתלונן במונית ברחוב ראול וולנברג פינת דבורה הנביאה. סמוך אליו נסע הנאשם על קטנועו. בעקבות סכסוך ביניהם על רקע השימוש בדרך, עצר הנאשם את קטנועו ליד המונית בה נהג המתלונן, הכניס את פלג גופו העליון אל תוך המונית וחבט בידיו בפניו של המתלונן.

כתוצאה מהתקיפה, נשברה שן קדמית בפיו של המתלונן, שפתו התחתונה התנפחה ומשקפיו נשברו. לאחר מכן, נטען, איים הנאשם על המתלונן כי אם יזמין משטרה, יספור את ימיו, מתוך כוונה להפחידו.

על כל אלה מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות:

1. תקיפה הגורמת חבלה ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977

2. איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

3. היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק, ביקש ב"כ הנאשם, בסיכומים ארוכים ומפורטים, לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לקבוע שאשמתו של הנאשם, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לא הוכחה וכי הוכח שבוצעה עבירה של תגרה במקום ציבורי, בה היו מעורבים, זה לצד זה, הנאשם והמתלונן.

מאחר שהמאשימה לא ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירה חלופית של תגרה, ביקש שלא להרשיעו בה, אף שהוכחה, ולחילופין ביקש להורות על ביטול כתב האישום, מטעמי הגנה מן הצדק, הנובעת מאכיפה בררנית, מחמת, שהמתלונן לא הועמד, אף הוא, לדין על מעורבותו בעבירת התגרה.

דין טענותיו של ב"כ הנאשם, להידחות ולו על פי גרסתו של הנאשם עצמו, בהודעתו במשטרה, אותה אישר, אף אם בהדגשים מעט שונים, בעדותו בבית המשפט, כשאין מחלוקת שהמתלונן נחבל בפניו, ממכת אגרוף, שהנחית הנאשם על פניו, בעת שהמתלונן ישב חגור במונית.

מגרסת הנאשם, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, מצטיירת התמונה הבאה:

הנאשם הוא שהחל באירוע, כשהתעצבן על כך שהמתלונן עצר בפתאומיות את רכבו ברמזור ירוק, כגרסתו במשטרה, או, כגרסתו בבית המשפט, מאחר שבהגיעו לצומת, הבחין שהמונית של המתלונן עומדת ולא זזה, למרות שהאור ברמזור היה ירוק.

לכן, עקף את המונית, צעק לעבר המתלונן וקילל אותו, כגרסתו במשטרה, או רק העיר למתלונן על כך שהאור ברמזור ירוק, כגרסתו בבית המשפט.

הנאשם המשיך בדרכו, אך המתלונן, שאף הוא המשיך בנסיעה, נצמד אליו וקילל אותו, והחלו חילופי דברים ביניהם, תוך כדי נסיעה איטית, כתיאורו את האירוע בחקירתו במשטרה, או כתיאורו את שאירע בבית המשפט, ראה את המתלונן נצמד אליו, תוך שהוא מקלל וצועק, לכן האט את הקטנוע, כדי לראות מה הוא רוצה, אף שהדרך הייתה פנויה והוא יכול היה לעזוב את המקום, ותוך כדי נסיעה איטית, הוחלפו דברים ביניהם.

בשלב זה, התעצבן המתלונן וחתך את הנאשם ברכבו, כמבקש להורידו מהכביש, כגרסתו במשטרה, או, לפתע עשה המתלונן תנועה חזקה שמאלה כדי להעיף אותו מהכביש, כעדותו בבית המשפט. כך או כך אין מחלוקת שהנאשם לא נפגע, לא הועף ולא נפל כתוצאה ממעשה המתלונן, כטענתו.

בעקבות כך, הן הנאשם והן המתלונן עצרו את רכבם. הנאשם, שמעשיו של המתלונן מאד עיצבנו אותו, והיה כדבריו בסערת רגשות, נצמד עם הקטנוע שלו למונית של המתלונן, הכניס את ראשו דרך החלון לתוך המונית והתחיל לצעוק ולקלל את המתלונן, כפי שמסר במשטרה וכפי שאישר בחקירה נגדית בבית המשפט, כי בשעה שעצרו אחד ליד השני, רכן לעבר החלון של המתלונן והכניס את ראשו לתוך המונית.

בתגובה, התחיל המתלונן להכות את הנאשם, שראשו היה בתוך הרכב, עם ידיו, צעק "כמו חולה רוח", על פי הגדרת הנאשם, ודחף אותו, כשהנאשם דוחף אותו חזרה ומכה בפניו מכת אגרוף, על פי התיאור שמסר הנאשם, בחקירתו במשטרה. בבית המשפט, ניסה הנאשם תחילה לגמד את חלקו באירוע, כשלא הזכיר, בעדותו הראשית, שהכניס את ראשו לתוך המונית ורק סיפר, שנשען על רכבו של המתלונן, התפתח ביניהם ריב מילולי, כשפתאום החל המתלונן, כך סתם, רק בעקבות הריב המילולי, להשתולל, נתן לו סטירה ומכות נמרצות וגם הוא החזיר לו קצת. רק במהלך החקירה הנגדית, התיישר הנאשם עם גרסתו במשטרה ואישר, בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, שרכן לעבר החלון של המתלונן, הכניס את ראשו לתוך המונית ורק אז דחף אותו המתלונן וסטר לו והוא מצידו הכה בפניו של המתלונן.