מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רחימי

החלטה

בתיק זה הוגשה בקשה לפסלות שופט, והנימוקים פורטו בבקשה בכתב.

היום ביקשתי לשמוע את עוה"ד אשר נכחה באותו דיון ואינה חתומה על בקשת הפסילה.

בדיון שהתקיים ביום 10.2.09 ביקשו הצדדים לבוא בדברים, והדיון נקבע לתזכורת ליום 24.2.10.

הסנגוריה והתביעה באו בדברים במטרה להגיע לעמק השווה, אך ניסיון זה לא צלח.

בתאריך 24.2.10 התייצבו הצדדים, וזאת לאחר סיום פרשת התביעה, והסנגוריה הודיעה כי בדעתה להמשיך בפרשת ההגנה.

על פי בקשת הפסילה, מותב זה הודיע כי חבל שהנאשם לא מבין את מצבו בו הוא נמצא.

על יסוד משפט זה, מתבקשת בקשת הפסילה, שכן לטענת הסניגור קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, דהיינו ביהמ"ש כבר ננעל בדעתו.

חייב אני לציין, כי אני מופתע מבקשת הסניגור לחלוטין.

יצוין, כי במהלך המשפט, וכפי שציין זאת הסניגור כמפורט לעיל, נעשו ניסיונות לגשר בין הצדדים, וזאת על סמך התרשמות מהשלב בו נמצא המשפט.

לעיתים, מתבהרת תמונה חלקית שיש בה כדי להוביל להמלצת ביהמ"ש לשני הצדדים לנסות ולהגיע לפורמולה המקובלת על ידם.

דבר זה קורה מידי יום ביומו, ובתיקים הרבים אותם אני מנהל הצגת הדברים לשני הצדדים יש בה כדי להוביל לא פעם לפשרות החוסכות בזמן שיפוטי יקר, ובוודאי שלא פוגעות בזכויות נאשמים.

כפי שנאמר לעיל, נעשו מספר פעמים לגשר בין הצדדים, והדברים אותם מעלה הסניגור הינם לאחר שמיעת כל ראיות התביעה והמלצת ביהמ"ש בסיום פרשת התביעה, לצדדים לבוא בדברים, אלא שהמו"מ בין הצדדים לא צלח.

אינני יכול לזכור אמירה זו שמפורטת בבקשת הפסילה, אך גם אם אקבל אמירה זו, עדיין יש להתייחס אליה בהקשר הדברים, קרי שמיעת הראיות עד לאותו שלב והבעת צער על כך שהצדדים לא הגיעו לפשרה.

מתגנב ללבי חשש כי כשלון המו"מ בין הצדדים לאחר סיום פרשת התביעה ואי שביעות הנאשם מהצעות כאלה ואחרות שהוצעו לו על ידי התביעה, הובילו בסופו של דבר להגשת בקשה זו.

מצאתי מקום להדגיש, כי מדובר בתיק שמועד ביצוע העבירה הינו 2.9.03, קרי לפני שנים מספר.

מדובר בעבירות חמורות שעניינן סחיטה באיומים ותקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות.

כאמור, גם אם נאמר משפט שכזה, עדיין הוא בבחינת משפט אשר נועד להבהיר את מצב הדברים נכון לאותו רגע, הא ותו לא.

המלצת ביהמ"ש לצדדים לבוא בדברים בשלב כזה או אחר במהלך הדיון נועדה לא פעם להגיע לתוצאה שתהא מקובלת על ידי הצדדים.

עצם הגשת כתב אישום, ואפילו חמור, מתבררת לעיתים במהלך הדיון מזויות שונות שאינן חד משמעיות, ולפיכך לא פעם ביהמ"ש ממליץ לצדדים לבוא בדברים.