מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רביבו

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכויו של הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

המתלונן, שי צוקרמן, עורך דין במקצועו (להלן: "המתלונן"), ייצג, במועד הרלוונטי לכתב האישום, את שותפתו לעסקים של הנאשם, עמו היה לה סכסוך עסקי.

כתב האישום מנוסח בלאקוניות ועל פיו בתאריך 28.12.06, סמוך לשעה 12:30, ברח' ה' באייר 44 בתל-אביב, תקף הנאשם את המתלונן, בכך שסטר לו, ואיים עליו, בכך שאמר לו "יא שמן מגודל, אני אזיין אותך".

כתב האישום אינו מפרט את נסיבות האירוע, אשר לטענת המאשימה הביאו את הנאשם לביצוע העבירות ואלו נפרסו בהרחבה במהלך המשפט, ולמעשה אין עליהן מחלוקת בין הצדדים.

מהראיות שהוצגו, ושעליהן אין מחלוקת בין הצדדים, עולה כי במועד הנטען בכתב האישום, הגיע המתלונן יחד עם עובדת משרדו, עו"ד שרי אטיאס (להלן: "עו"ד אטיאס") והמנעולן, ברוך בביליאן (להלן: "המנעולן"), במטרה לפרוץ למחסן, הנמצא בכתובת המצוינת בכתב האישום, ואשר היה, במועד הרלוונטי, בבעלות משותפת של הנאשם ולקוחתו של המתלונן, אך הוחזק בפועל על ידי הנאשם בלבד, בעקבות הסכסוך העסקי שפרץ בין השותפים.

המחלוקת, ככל שהיא שולית, סבה סביב מטרת הפריצה למחסן, האם, כטענת המתלונן ועו"ד אטיאס, המטרה הייתה החלפת המנעול, ומסירת עותק מפתח המנעול החדש לכל אחד מהשותפים, על מנת לאפשר גם לשותפה לעשות בו שימוש, ובכך לממש את זכויותיה הקנייניות במחסן, או שמא, כטענת ההגנה, לשם צילום הרכוש שנמצא אותה עת במחסן, כדי להשיג ראיות נגד הנאשם על הברחת נכסים, כביכול, מהחברה המשותפת לו ולמרשתו של המתלונן.

לא שנויה במחלוקת העובדה שהמתלונן צילם במצלמת וידיאו את מהלך הפריצה למחסן ואת תכולתו, אך לטענתו עשה זאת על מנת לקדם פני טענה שעלולה הייתה להישמע ולפיה נלקח דבר מה מהמחסן במהלך הפריצה.

בהעדר חשיבות ממשית, לשאלת מטרת צילום המחסן ותכולתו, בעת פריצתו, לצורך הבנת האירוע ומניעי הנאשם במעשיו, לא אקבע ממצאים לגביו, ולו מהטעם שהגעתי למסקנה לפיה חוקיות הפריצה למחסן אינה רלוונטית לעניינינו, כפי שיובהר בהמשך.

עוד אין חולק, כי במהלך הפריצה הגיעה למקום עובדת החברה, הגב' מלכה (מלי) פישר, אשר הועסקה על ידי הנאשם, ולאחר שהבחינה בפריצת המחסן הזעיקה את הנאשם, אשר הגיעה מיד למקום.

אין גם מחלוקת כי שעה שהגיע הנאשם לבניין, שהה המתלונן מחוצה לו, וביקש לשוב ולהיכנס לבניין על מנת להגיע למחסן, להשלמת התקנת המנעולים החדשים, לאחר שהמחסן כבר נפרץ, אך הנאשם מנע זאת ממנו.

מוסכם גם שנוכח סירובו של הנאשם לאפשר למתלונן לשוב ולהיכנס לבניין החל האחרון לצלם אותו, באמצעות מצלמת הוידיאו שהביא עמו, וכי קרב את המצלמה לפניו של הנאשם עד למרחק נגיעה, למורת רוחו של הנאשם.

המחלוקת העובדתית מצומצמת מאד והיא נוגעת לאופי התגובה של הנאשם ל"צילומי התקריב" שעשה לו המתלונן, האם סטר על לחיו של המתלונן ואיים עליו, כטענת המאשימה, או שמא דחף אותו, כדי להרחיק את המצלמה מפניו, כטענת ההגנה.

ראיות התביעה, באשר לשאלה השנויה במחלוקת, מבוססות על עדויותיהם של המתלונן, עו"ד אטיאס והמנעולן.

ראיות ההגנה נסמכות רק על עדותו של הנאשם ועל האמור והנצפה בקלטת הוידיאו שצילם המתלונן, זאת לאחר שעדותה של עדת ההגנה מלכה פישר לא תרמה מאומה להבהרת אופי התקיפה, שעל עצם קיומה אין מחלוקת, כששללה גם אפשרות שהנאשם דחף את המתלונן, בניגוד לעמדת ההגנה.

צפייה בקלטת הוידיאו מלמדת כי אקט התקיפה, כמו גם בקשת הנאשם מהמתלונן להרחיק ממנו את המצלמה, לא הונצחו בו, משההקלטה נקטעה לפני כן, אך מיד לאחריו נשמעת עו"ד אטיאס מזדעקת "הוא הכה אותו, הוא נתן לו סטירה בנוכחותי" – כשלא הנאשם אף לא ביתו, שנכחה במקום, מכחישים מעשה זה.

עם זאת, בהמשך ההקלטה, לאחר שהשוטרים הגיעו למקום, נשמע המתלונן מציין בפניהם "רציתי להיכנס פנימה והוא דחף אותי".