מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' צברי

הכרעת דין

פ.א. 45139/09 , פ.א. 41969/09, שניהם של מרחב דן

על יסוד הודאת הנאשם בתיקים הרשומים לעיל, אני מרשיע אותו בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977,

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

אביחי דורון, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ממנו עולה כי כאשר היה בגילופין עצר רכב של מאן דהוא, פתח את דלת הרכב, לקח מתוכו את ארנקו של הנהג, לאחר שנדרש להחזיר את הארנק החזירו, ביקש לעשות שיחה מהטלפון הסלולארי של הנהג ואז השליך את הטלפון על הרצפה ושרט את המכשיר, איים על הנהג כשהוא דורש ממנו להתקשר למשטרה ולומר שמישהו רוצה לדקור אותו, סטר בפניו של המתלונן, שב ואיים עליו לאחר זמן גם בפני שוטר שהגיע למקום ובתחנת המשטרה עצמה ניפץ קנקן שתיה.

בגין עבירות אלה הוחזק הנאשם במעצר בית ממושך אותו הפר פעמיים והורשע גם בגין שתי הפרות אלה.

תסקיר מקיף ויסודי שהוגש בעניינו של הנאשם מגלה כי הנאשם אינו זר לשלטונות הרווחה, למד במסגרת חינוך מיוחד, היה נתון באורח חיים שולי וצרך מגיל ההתבגרות סמים ואלכוהול.

בעיית האלכוהול אשר עמדה בבסיס האירוע שבכתב האישום מלווה את הנאשם שנים לא מועטות, גורמת גם להתנהגויות אימפולסיביות וגם להחרפת מחלותיו הפיזיולוגיות שהנאשם חולה בהן, אף שהומלץ בפני הנאשם ובפני משפחתו להגיע לטיפול בהתמכרות, הנאשם לא פעל ליצירת קשר ורק לאחר שנעצר בתיק זה חודש הקשר עם עמותת אפש"ר. בתחילת הדרך התקשה הנאשם להגיע באופן רצוף לפגישות. בהמשך, ואף שחל שיפור מסוים, מצאה העובדת הסוציאלית כי גם נוכח נזקקותו הבולטת של הנאשם יש ספק באשר ליכולתו לעמוד בה לאורך זמן.

באשר לאירוע עצמו הנאשם לקח אחריות חלקית בלבד, שלל כל בעיית אלימות ושליטה בכעסים, שירות המבחן התרשם כי הנאשם לא מודע לחומרת מצבו ובולטת נטייתו להשליך אחריות על גורמים חיצוניים. שירות המבחן העריך באופן חד משמעי כי קיים סיכון בהישנות התנהגות זו.

הפער שבין עובדה זו ואף הימנעותו של שירות המבחן מהמלצה טיפולית לבין העונש המומלץ על ידי שירות המבחן כמעט ואין לו הסבר בגוף התסקיר.

מצב דברים זה מחייב את ביהמ"ש פניה ראשית וראשון לעבירה שביצע הנאשם, כאשר יובהר עוד בתחילת הדברים כי עובדת ביצוע העבירה במצב של שכרות אינה מצמצמת כהוא זה מחומרת העבירה, ובהתחשב בחוסר יכולתו של הנאשם להיכנס למחוייבות משמעותית בטיפול באותה שכרות, אף מחמירה את מצבו.

באשר לעבירה, פוגש הנאשם אדם שאינו מכיר, עוצר את רכבו, לוקח רכוש של אותו אדם, משליך את הטלפון שלו על הרצפה, סוטר לאדם ואף מאיים עליו מספר פעמים, גם מעצרו אין בו כדי להביא לתובנה בדבר חומרת מצבו וכאשר והא משתחרר למעצר בית הוא מפר אותו פעמיים.

לא מצאתי בשירות המבחן נסיבות מקלות אשר תבאנה את בית המשפט להקל משמעותית בדינו של הנאשם, העובדה שהנאשם מתקשה להפנים את הבעיה שהוא מצוי בה מצביעה לפי כללי הענישה והראציונלים שלה כי דרושה הרתעה אישית כלפי הנאשם כדי למנוע ממנו לשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד. עובדה זו מצטרפת גם להתרשמותו של שירות המבחן בדבר הסיכון הנשקף מהנאשם בעתיד, גם התרשמות זו מחייבת נקיטת עמדה מחמירה שאפשר ותרתיע את הנאשם בעתיד.

העובדה שהנאשם נטל אחריות חלקית בלבד לעבירה שביצע אף היא מלמדת על כך שאין הפנמה ותומכת באותה מסקנה.

הנאשם נשלח לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות ע"מ לבחון שמא ניתן יהיה להמיר עונש מאסר שאפשר וינתן בעבודות שירות, הממונה על עבודות השירות ביקש דחיה ע"מ לעמוד על מצבו הרפואי של הנאשם ואולם לאחר דין ודברים ממושך מול הנאשם והסניגור החליטו השניים לטעון לעונש היום באופן שאינו מאפשר התייחסות לעבודות שירות כלל.

טעמיהם של הסניגור ומרשו – מצבו הבריאותי של הנאשם שאינו צפוי להשתנות ככל הנראה – חייבו עמדה זו.

הנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט ועובדה זו תילקח בחשבון.

לאחר ששקלתי את כל הנתונים שתיארתי לעיל ואיזנתי ביניהם, תוך שאני שוקל באופן מוחשי מאוד לקולא את העובדה שאין לנאשם כל הרשעות קודמות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר למשך 5 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.