מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' פריד ואח'

גזר דין

כפי שפורט בהכרעת הדין נאשמת מספר 1 הורשעה בשש עבירות של אי נקיטת צעדי זהירות

בחיה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובשש עבירות של החזקת כלב שלא כדין לפי סעיף 18 (ב)(1) לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ב-2002.

נאשם 2 הורשע בחמש עבירות לפי אותם סעיפים

העבירות בהן הורשעו הנאשמים בוצעו בין אפריל 2005 לספטמבר 2007.

הנאשמים הם בני זוג שהחזיקו שלושה כלבים. העבירות מתיחסות לאי נקיטת צעדי זהירות לגבי אותם כלבים, רוב האישומים מתיחסים לתקיפת כלבי שכנים פציעתם ואף במקרה אחד לגרימת מותו של כלב אחר.

באישום הראשון גרמו הכלבים לנפילתו של נדב ירקון שכתוצאה ממנה נקרעו מכנסיו ובאישום החמישי ניסו הכלבים לתקוף קטין בן 12.

התביעה ביקשה לגזור על הנאשמים מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. התובעת ציינה כי נוכח ריבוי המקרים והזילזול שגילו הנאשמים להזהרות שהוזהרו ראוי לגזור עליהם מאסר בפועל.

הסניגור המלומד ציין כי גם במקרים בהם נפגעו באופן קשה בני אדם, בתי המשפט נמנעו מלגזור על נאשמים עונשי מאסר בפועל בגין עבירה זו.

הסנגור הסכים כי קיימת חומרה מסויימת בריבוי העבירות, אולם לדעתו למרות זאת נוכח העובדה כי איש לא נפגע כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים ניתן להסתפק במאסר מותנה, קנס ופיצוי.

הסנגור ציין כי הנאשמים הינם אנשים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות, הוא הדגיש כי נאשם 2 עבר שני ניתוחי לב בשנת 2007.

הסניגור הציג שני פסקי דין ת"ק 8285/06 ו- ת"ק 7808/06 מהם עולה כי הנאשמים חוייבו לפצות את המתלוננים באישומים 4 ו- 7.

נאשמת 1 הינה אישה ילידת 1946 ונאשם 2 הינו יליד 1947.

לשני הנאשמים רישומים פליליים ישנים. הסניגור טען כי מאחר ורישומים אלה התיישנו אין אפשרות להגישם לעיון בית המשפט.

לאחר שבחנתי את הסוגיה הגעתי לידי מסקנה כי מאחר והאישומים לא נמחקו אין מניעה להציגם בפני בית המשפט, אולם יש לייחס לרישומים אלה משקל מזערי.

לנאשמת 1 שני רישומים פליליים, האחד משנת 1992 בגין עיברות מרמה והשני מסוף שנת 1998 בגין עיברה דומה לאלה שהורשעה בתיק זה. העבירה בגינה נשפטה היא משנת 1995.

לנאשם 2 תשע הרשעות קודמות ישנות. ההרשעה היחידה שהינה בגין אותה עבירה היא משנת 1999 בגין מעשה שבוצע בשנת 1995.

מאחר וחלפו כ- 10 שנים בין ההרשעות היחידות הרלוונטיות לבין המעשה הראשון בהם הורשעו הנאשמים בתיק שבפני יחסתי כאמור משקל מזערי לרישום הפלילי.

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ונתתי דעתי לעובדה כי לא נפגעו בני אדם כתוצאה מהעבירות שבוצעו ובהתחשב בגילם ומצב בריאותם של הנאשמים החלטתי שלא לגזור עליהם מאסר בפועל.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות, אני גוזר על הנאשמת 9 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור עבירה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין וכן עבירה לפי חוק הסדרת הפיקוח על כלבים.