מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' עובדיה

החלטה

בתאריך 25.1.10 הרשעתי את הנאשם בשתי עבירות של תקיפה סתם של אם בנו ובעבירה של הסגת גבול. זיכיתי אותו מאישום שיחס לו, עבירה של תקיפה סתם ומשתי עבירות של איומים.

כל העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין היום, בוצעו על ידו במהלך השנים 2006-2007.

לאחר מתן הכרעת הדין הופנה הנאשם על ידי לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר ולבקשת בא כוחו, אף הוריתי לשירות המבחן לבחון אפשרות לביטול הרשעתו ולהטלת מבחן.

היום התקבל תסקיר מבחן, שפירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בהתייחס בהרחבה גם ליחסיו עם המתלוננת כיום ועם בנו מהקשר שהיה לו עימה, גם בעקבות שיחה שקיים שירות המבחן עם המתלוננת, שמסרה שההליך הנוכחי סייע בהצבת גבול ברור בהתנהגותו.

להתרשמות שירות המבחן, מדובר בנאשם שמתפקד לאורך השנים באופן תקין במסגרות החיצוניות של חייו. עם זאת, התרשם כי הוא מתקשה ביצירת יחסים בינאישיים ובביטוי רגשי, ישיר ומקדם.

על מנת לסייע לנאשם לערוך שינוי בחייו, המליץ שירות המבחן על העמדתו בפיקוחו למשך שנה.

בהתייחס שירות המבחן לשאלת ביטול הרשעתו של הנאשם, הוא בא בהמלצה לעשות כן, לאור התרשמותו כי עבודתו של הנאשם מהווה עבורו עוגן משמעותי בחייו וכי עלולות להיות השלכות של הרשעה בפלילים על המשך עבודתו והתקדמותו המקצועית.

חרף המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה, עתרה המאשימה להשאירה על כנה, נוכח אופי העבירות בהן הורשע – קרי, עבירות אלימות והצורך בהרתעת הנאשם והרתעת הרבים. לדעת המאשימה, על השיקול השיקומי להידחות מפני האינטרס הציבורי.

ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לאור הנסיבות המתוארות בו, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, כשלפני ואחרי ביצועה הנאשם לא שב להסתבך בפלילים, היחסים הקורקטים המתקיימים כיום בינו לבין המתלוננת, הקשר שלו עם בנם המשותף והחשש הממשי מפני פגיעה במקום עבודתו או למצער, בקידומו.

ב"כ המאשימה טען שהנאשם ניהל הוכחות ולא לקח אחריות על מעשיו, אך ב"כ הנאשם מצביע על כך שניהול ההוכחות לא היה סרק, משום שהוא זוכה בחלק מהעבירות ועל החלק בו הורשע, הוא לוקח כיום אחריות מלאה.

אכן מדובר בעבירות אלימות, שככלל ראוי לא רק להרשיע בגינן, אלא אף להטיל עונשים משמעותיים, אולם כל מקרה ונסיבותיו.

האלימות עליה נותן הנאשם את הדין אינה ברף הגבוה של האלימות, אף שאין להקל ראש בכל אלימות – תהא אשר תהא.

הנאשם יליד 55, ניהל ומנהל אורח חיים נורמטיבי ולמעט שתי המעידות עליהן הוא נותן את הדין היום, הקשורות ביחסיו הבעייתיים באותה עת עם אם ילדו – לא נתקל עם החוק.

נכון הוא שהכלל הוא כי אדם העובר עבירה, יש להרשיעו בדין והימנעות מהרשעה היא חריג לכלל זה, אך נראה לי לנכון על פי החומר המונח בפני לאמץ את החריג ולפטור את הנאשם מהרשעה.

אין צל של ספק בליבי כי הרשעה, במקרה דנן עלולה לפגוע בנאשם באופן בלתי מידתי ומנגד אין באי הרשעתו כדי פגיעה של ממש באינטרס הציבורי.

עם זאת, אני סבורה כי לצד הטלת מבחן יש להשית על הנאשם גם ענישה קונקרטית.

לפיכך, אני עושה שימוש בסמכותי, על פי סעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ומבטלת את הרשעתו של הנאשם.

ניתן בזה צו מבחן למשך שנה מהיום.

הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי להרשעה ועונש על העבירה שבגללה ניתן הצו.