מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' עבאהרי

בפני

כב' השופטת הדסה נאור

הכרעת דין

כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם ביצוע עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על כך שבתאריך 29.1.08 בשעה 11:55 בקירוב, סמוך לסופר בקניון קריית אונו, על רקע בקשתו של אברהם קליין (להלן: "המתלונן") מהנאשם שלא להוציא עגלה ממתחם הסופר, איים עליו הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו : "אם אתה רוצה ללכת מכות, בוא נצא מהקניון ואני אפוצץ לך את הפרצוף".

במהלך שמיעת פרשת התביעה עלה שהנאשם המשיך ואיים על המתלונן, גם לאחר שהגיעו שוטרים למקום, על פי הזמנת המתלונן, ובנוכחותם, בכך שהטיח לעברו: "הזמנת לי משטרה, אתה צריך לשמור על עצמך, כי אני אפוצץ אותך מכות אחר כך".

מאחר שהמאשימה לא ייחסה לנאשם ביצוע עבירה, בגין אמירה זו, והיא אינה מהווה חלק ממסגרת עובדות כתב האישום, אתייחס לראיות המתארות אירוע זה, רק ככל שהן תומכות בגרסת המתלונן לגבי האיומים שהשמיע הנאשם באוזניו, בנסיבות המתוארות בכתב האישום.

בתשובתו לאישום לא הכחיש הנאשם את האמירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך לטענתו אמר את אשר אמר בתגובה לדברי המתלונן אשר הטיח לעברו "שאם אגע בעגלה, הוא יפרק אותי", אמירה אליה לא התייחס כאל איום, כדבריו בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה בחקירה נגדית.

יחד עם זאת, הן בחקירתו במשטרה והן בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הכחיש הנאשם שאיים על המתלונן בפני ובנוכחות השוטרים.

העדות המרכזית הינה של המתלונן, אשר היה במועד האירוע אחראי על עגלות הסופר, בקניון קריית-אונו, מטעם חברת ש.ב. שנתנה שירות לעגלות של רשת הריבוע הכחול.

המתלונן תיאר את נסיבות האירוע ולגרסתו הבחין בנאשם מסתובב בקניון עם עגלה השייכת לסופר, לכן ניגש אליו וביקש את העגלה. הנאשם ביקש לברר עמו את זהותו ומאחר שלא הייתה בידו תעודה המעידה על תפקידו קרא לעובד אחר שהציג את תעודתו. בשלב זה החל הנאשם לצעוק ולאיים, כמתואר בכתב האישום, ולכן הזעיק למקום את המשטרה, כשגם בנוכחות השוטרים שהגיעו למקום המשיך לאיים עליו.

בדרכו, הביע המתלונן את תחושתו ותיאר את רגעי האימה, הפחד והחרדה שאחזו בו בזמן האירוע, נוכח איומי המתלונן, באופן שחשש, לדבריו, לאחר האירוע, לשוב ולשהות בקניון לבדו, וניכר היה כי בעת מסירת עדותו בבית המשפט הוא שב וחווה פעם נוספת תחושות אלה, כשלהמחשת חששו אמר בבית המשפט "אני מבקש מבית המשפט להסתכל עליי. אני רועד פה מקור ומפחד".

התרשמותו של הנאשם עצמו מהמתלונן מעידה כאלף עדים על הרושם שמותיר המתלונן, של אדם רך לבב, פחדן וכעלה הנידף ברוח.

כבר בתגובתו הראשונה, בפני השוטרים שהגיעו לזירת האירוע, לחשד שאיים על המתלונן, אמר "אני לא מאיים ברצח על אנשים שהם לא גברים" ובעדותו בבית המשפט אף הוסיף ותיאר את המתלונן: "זה נכון שהוא לא גבר, אלא בכיין".

תיאור זה של אופיו הרכרוכי של המתלונן, אינו מתיישב עם תיאור ההתרחשות על פי גרסת הנאשם, לפיה הטריגר לאיום שהטיח במתלונן היה פנייתו המאיימת של המתלונן אליו, הגם שלדבריו היא לא היוותה איום עליו.

לא זאת אף זאת, מדו"ח העיכוב, שערך השוטר רס"ל רותם ברונשטיין ומדו"ח הפעולה, שערכה השוטרת רס"ל אלדר ליהי, עולה שהנאשם לא העלה בפניהם, בהזדמנות הראשונה שניתנה לו לספר את גרסתו לאירוע, את הטענה שדבריו נאמרו רק בתגובה לדברי המתלונן שהטיח לעברו, כטענתו, שאם יגע בעגלה הוא יפרק אותו, אלא טען בפניהם שהמתלונן צעק עליו, בלי להזדהות, מה שהביאו לחשוב שהאחרון רצה ללכת איתו מכות ולכן הגיב כפי שהגיב.

רק במהלך חקירתו במשטרה, בהמשך אותו יום, העלה לראשונה את גרסתו על הנסיבות שהביאוהו לאיים על המתלונן, גרסה עליה חזר גם בעדותו בבית המשפט.

יתרה מכך, השוטרים אלדר ליהי וברונשטיין רותם העידו בבית המשפט שהנאשם איים, בנוכחותם, על המתלונן, עובדה שהוכחשה, כאמור, על ידי הנאשם.

השוטרת ליהי אלדר אף העלתה על הכתב את דברי האיום כבר בדוח הפעולה, שרשמה סמוך לאחר האירוע.

העובדה שהנאשם הכחיש, כאמור לעיל, שאיים על המתלונן בנוכחות השוטרים, הרחיבה את חזית המריבה ותמיכת השוטרים בגרסת המתלונן, לפיה הנאשם איים עליו בנוכחותם, פוגעת ומחלישה את אמינות גרסתו של הנאשם גם לגבי טענתו לנסיבות בהן איים על המתלונן, בשלב הראשון של האירוע, ומחזקת את גרסת המתלונן.

בחקירתו את עדי התביעה ובעדותו, שם הנאשם דגש על שיתוף הפעולה שלו עם השוטרים, במהלך עיכובו ומעצרו, וביקש ללמוד מהתנהגותו זו שגם בזמן האירוע היה שליו ורגוע, ומכאן שלא הגיוני ולא סביר שאיים מתוך כעס על המתלונן, כפי שהעידו עדי התביעה, אף כי לא נתן כל הסבר לעובדה שהשוטרים העידו ששמעו אותו מאיים על המתלונן.