מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' משולם

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

א.כללי

1.כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית. נטען כי ביום 25.11.07, בסמוך לשעה 18:35, תקף הנאשם את גב' מ.ס (אשר כונתה על ידי חלק מהמעורבים אף בשם מאיה, להלן – המתלוננת), בכך שהכה בגופה ובפניה במכות אגרוף, אחז בשיערה, הפילה לרצפה, שאז החל לבעוט בכל חלקי גופה. כתוצאה מהתקיפה המתוארת נגרמו למתלוננת חבלות שונות (שפשופים ושריטות בפניה, חבלות בכתפיים, חבלה במותניים) והיא נזקקה לטיפול רפואי.

ב.אופיה של המחלוקת

2.אין חולק כי המתלוננת עובדת במכון המספק שירותי מין הנמצא בדירת חדר שהינה חלק ממתחם בנוי ברחוב ארלינגר, באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב (להלן - המכון והמתחם). מתחם המגורים היה שייך בעת הרלוונטית למר אבי נגר (להלן – אבי), אשר השכיר חלקים שונים ממנו לעשרות שוכרים ובעלי עסקים דומים, כאשר דמי השכירות נקבעו ושולמו על בסיס יומי.

אין חולק כי הנאשם הועסק על ידי אותו אבי כ"גובה דמי שכירות", דהיינו מי שתפקידו לעבור מדי יום בבתי העסק ומכוני המין השונים הפועלים במתחם, לעמוד בקשר עם השוכרים, ולגבות מהם את דמי השכירות היומיים.

אין אף חולק כי ביום המתואר בכתב האישום, בעת שהייתה במכון, הוכתה המתלוננת נמרצות על ידי גבר, ואף נחבלה בפניה ובגופה – ראה לעניין זה תמונות המתלוננת (שצולמו על ידי שוטר) המתעדות את פניה שותתות הדם, התעודה הרפואית המתייחסת לחבלות השונות, ותיאור השוטר יצחק כהן שציין: "המתלוננת מצביעה על הפנים שלה שאני רואה שיש דם על הפנים, על האף, באיזור השפתיים והפנים והסנטר" (ת/1, ת/2, פרו' עמ' 20 ש' 27-28).

3.המחלוקת היחידה אשר התבררה בפניי, קשורה לזהותו של אותו גבר שהכה את המתלוננת, כאשר בעניין זה הציג כל אחד מהצדדים להליך עמדה שונה.

על פי עמדת התביעה - הנאשם הוא אותו גבר אשר הכה את המתלוננת, וזאת בעקבות סירובה לשלם את דמי השכירות היומיים, אשר לגרסתה, הוכפלו במפתיע באותו יום.

על פי עמדת ההגנה - המתלוננת הוכתה על ידי אחד מלקוחותיה, וזאת לאחר שגנבה את ארנקו. הנאשם אישר בעדותו כי באותו יום אכן התעמת עם המתלוננת בקשר לגביית דמי השכירות, אולם הדגיש כי כאשר הגיע למכון במהלך אותו יום, הבחין לפתע בעימות אלים שהתפתח בין המתלוננת לבין אחד מלקוחותיה, ואז עזב את המקום והזעיק את אבי. הנאשם ציין כי הופלל על ידי המתלוננת על לא עוול בכפו, אך ורק בשל חששה כי יפנה אותה מהדירה, וזאת לאחר שלא שילמה את דמי השכירות במלואם וצברה חוב כספי גבוה (ראה תגובת הנאשם לכתב האישום, פרו' עמ' 2).

4.לצורך הכרעה בשאלת זהותו של תוקף המתלוננת, הביאו הצדדים לפתחי שני מקבצי עדויות. עדויות התביעה (המתלוננת ועובדת נוספת במכון) אשר תיארו כי הנאשם הוא זה שהפליא מכותיו במתלוננת, ועדויות ההגנה (הנאשם ו-4 עדים נוספים), אשר תיארו כי המתלוננת הוכתה על ידי לקוח אלמוני וכועס.

אגש כעת לסקירה תמציתית של מקבצי העדויות, ואפנה לאחר מכן לקביעת ממצאים עובדתיים בשאלה שבמחלוקת.

ג.עדויות התביעה

5.המתלוננת תיארה בעדותה כי הנאשם הגיע למכון בסביבות השעה 18:00, ודרש כי תשלם את דמי השכירות היומיים. המתלוננת הסבירה לנאשם כי טרם הגיעו לקוחות וביקשה כי יגיע בסוף יום העבודה, אולם הנאשם התעקש כי תשלם את דמי השכירות באופן מיידי, ואף הודיע לה כי מדובר ב-200 ₪, וזאת למרות שעד אותו יום שילמה המתלוננת 100 ₪ ליום.

וכך תיארה המתלוננת את שאירע בהמשך:

"אני שילמתי לו 100 ₪ ביום ופתאום הוא רצה 200 ₪ ואמר שאם אני לא אשלם לו 200 ₪ אז שאני אסגור את המקום ואלך. הוא היה עצבני מאוד והידיים שלו רעדו. התחלתי לשאול אותו מה קרה ופתאום הוא נתן לי מכה בכתף שמאל. אני פחדתי כי ביד שמאל היה לי ניתוח ופחדתי על היד כדי שהוא לא יפגע בפיסטולה שהושתלה לי שם לצורך דיאליזה. אמרתי שלא ידבר איתי בידיים אבל הוא לא שמע אותי בגלל שהוא היה עצבני כאילו הוא לא הבין מה הוא עושה והתחיל להרביץ קודם עם אגרוף בפנים, אחר כך לקח את השערות שלי, אני נפלתי והוא התחיל להרביץ לי עם הרגליים בכליות".

המתלוננת שללה טענה לקיומו של חוב גבוה, והסבירה כי חובה לאבי עמד על 700 ₪ בלבד. עוד תיארה המתלוננת כי עובדת המקום בשם לולה הייתה עדה לפחות לחלק מהאירוע.

6.לולה, עובדת המכון, תיארה בעדותה כי הנאשם הגיע בתחילת יום העבודה ודרש כי ישלמו באופן מיידי את דמי השכירות. לולה, שהייתה בתוך החדר, שמעה כי המתלוננת, שהייתה בפרוזדור, אמרה לנאשם שאין לה כסף עכשיו, ואז שמעה כי הנאשם דורש את המפתח. בשלב זה שמעה לולה צעקות, וכאשר הסיטה את הוילון המפריד בין החדר לפרוזדור ראתה חלק מההתרחשות האלימה, וכלשונה: "ראיתי אותה ברצפה. כשאני יצאתי מהוילון ראיתי שהוא נותן לה מכות – בעיטות, הוא גם תפס אותה". לולה שללה בעדותה כי המתלוננת התעמתה עם לקוח והסבירה כי האירוע התרחש מיד עם הגעתן לעבודה ועוד טרם הגעת הלקוחות.