מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מניאן

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירה של התפרצות למגורים לאחר שבאותו מועד התפרץ הנאשם לשתי דירות על מנת לבצע גניבה, גנב מן הדירה הראשונה טלפון נייד ואילו לדירה השנייה התפרץ אך לא הספיק לבצע את זממו וזאת בשל הגעתה של בעלת הדירה - המתלוננת לדירתה.

בנסיבות המתוארות עוכב הנאשם ע"י שוטר והחל מאיים על השוטר בפגיעה בו באמצעות אלה והשמעת איומים נוספים כלפיו. עוד הורשע הנאשם בהפרת הוראה חוקית, כמו כן הורשע הנאשם בתיקים שצירף בפני (פ.א 45396 (יפת"ח) ) בעבירה של גניבה, וכן החזקת נכס החשוד כגנוב (בפ.א 41998/09(יפת"ח) וכן ת.פ 30415-03-10) בהחזקת סם לצריכה עצמית, ובעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית.

לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם החל את דרכו העבריינית בגיל 16 ומאז הצטברה לחובתו שורה של עבירות בתחום הרכב, הרכוש אלימות וסמים. ב"כ המאשימה ציין כי לנאשם מאסך על תנאי בן עשרה חודשים שהוארך, שני מאסרים על תנאי נוספים, האחד בן שמונה חודשים, בגין עבירות רכוש וכן השני בן ששת החודשים לגבי הפרעה לשוטר או עבירת הפרת הוראה חוקית, שלושתם הינם מאסרים חבי הפעלה.

ב"כ המאשימה הדגיש כי מאז הדיון האחרון בעניינו של הנאשם בשנת 2008, שם התרשם בית המשפט כי מדובר בנאשם המעוניין לשנות את דרכיו ובשל כך העדיף את דרכו השיקומית של הנאשם על פני האינטרס הציבורי, שב הנאשם לסורו וביצע את העבירות בגינן הורשע.

באותו גזר דין בית המשפט השית על הנאשם עונשים עתידיים של מאסרים מותנים וכן צו פיקוח למשך שנה, חמישה חודשים לאחר מתן גזר הדין בוצעו העבירות נשוא האישום בתיק העיקרי. הנאשם התפרץ לדירות מגורים בעודו נמצא בצו פיקוחי של שרות המבחן, שוחרר למעצר בית למטרות גמילה, ומקץ ארבעה חודשים ועל אף תנאי השחרור שהוגבל בהם נתפס הנאשם כאשר אינו תחת פיקוח.

תהליך התדרדרותו של הנאשם המשיך אף לאחר שזה שוחרר לאשפוזית ונתפס חודשים ספורים לאחר מכן כשברשותו סם מסוג הרואין לצריכה עצמית, מקץ חודשיים שב ונתפס בחשד להחזקת נכס החשוד כגנוב, שוחרר למעצר בית וכעבור שבעה ימים נתפס שוב כאשר אין הוא נמצא תחת פיקוח.

לטענת ב"כ המאשימה הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתן לו בית המשפט ועל יסוד השתלשלות הדברים דלעיל עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל במצטבר לשלושת המאסרים המותנים שהינם חבי הפעלה אותם ביקש להפעיל במצטבר אחד לשני, וכן להשית על הנאשם מאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם טענה כי התיק העיקרי הנמצא בפני בית משפט זה הינה הפעם היחידה בה הורשע הנאשם בעבירת פשע, ב"כ הנאשם הפנתה את תשומת לב בית המשפט כי ביצוען של העבירות שנעשו באותו היום הינן תוצאה של מעידתו של הנאשם לסם, יתר העבירות המצורפות הינן עבירות מסוג עוון ומכאן שלא מדובר בהסלמה של התנהגות עבריינית שכן לא מדובר בעבירות רכוש מן הרף הגבוה. ב"כ הנאשם ציינה כי תקופה ארוכה הנאשם היה נקי מסמים ואילו מעידתו זו קשורה לחזרתו של הנאשם לשימוש בסמים.

עוד ציינה כי בית המשפט בראשון לציון התרשם מדרכו השיקומית של הנאשם, הוסיפה כי הנאשם התדרדר בעבר לסמים אך בכוחו להיגמל, וכי הייתה כבר גמילה בעבר בה לא ביצע הנאשם עבירות.

ב"כ הנאשם טענה טענות משפטיות על פיהן לא ניתן להפעיל את המאסרים המותנים שהוארכו היות שנפלה שגגה בעצם הארכתם במקביל להטלת מאסר על תנאי אחר על הנאשם ולמרות כל האמור לעיל ציינה אם לא יקבל בית המשפט את טענתה הרי שהיא מבקשת לחפוף בין עונשי המאסר המותנה.

הנאשם הביע את חרטתו בפני בית משפט, ציין כי מעשיו אינם תוצאה של תאוות בצע אלא תוצאה מהתמכרותו לסמים, עוד ציין די דבריו נאמרים מתוך חרטה עמוקה והבנה של מעשיו, ולפיכך ביקש הנאשם מבית המשפט הזדמנות להשתלב שוב בהליך הגמילה.

בתסקיר מיום 11/11/09 ציין שירות המבחן שמדובר באדם כבן 37 המכור לסמים מגיל 16, כמו כן הוסיף שירות המבחן כי מדובר באדם המתקשה לגייס כוחות לעריכת שינוי משמעותי באורחות חייו וכי המוטיבציה אותה מביע הנאשם בדבר רצונו להיגמל הינה מילולית בלבד.

שירות המבחן התייחס לרצונו של הנאשם להשתלב בקהילה הטיפולית לנפגעי סמים, אשר אפשר ותספק מסגרת מתאימה לעריכת שינוי מקיף ומעמיק אולם בשל נסיונו הקודם של שירות המבחן עם הנאשם הביע ספק באשר לכוחות אותם יכול הנאשם לגייס לאורך שנה בתהליך הטיפולי, לצד זאת ציין שירות המבחן כי הנאשם החל מקדם עצמו בתהליך הגמילה הפיזית מסמים. שרות המבחן נמנע מהמלצה והביע התלבטותו באשר למתן הזדמנות נוספת לשילוב בטיפול ביחידה לנפגעי סמים, אותה השאיר לשיקול דעת לבית המשפט.

עבירות ההתפרצות והגניבה אותם ביצע הנאשם, מפעילות לכאורה מאסר מותנה בן 10 חודשים שהוארך בת"פ 3819/06 של בית משפט השלום בראשון לציון (להלן: "בגזר הדין האחרון").

אותן עבירות, וכן עבירת הגניבה הנוספת שעבר הנאשם מפעילות לכאורה מאסר מותנה נוסף שנגזר על הנאשם בגזר הדין האחרון, ואשר הפעלתו מותנית בהרשעה – שהנאשם הורשע בה כאמור – בכל עבירה מן עבירות הרכוש (למעט לפי סעיף 413 לחוק העונשין) כמוכתב בגזר הדין האחרון

העבירה של הכשלת שוטר והפרת הוראה חוקית אותה ביצע הנאשם , מפעילה לכאורה מאסר מותנה בן ששה חודשים שנגזר על הנאשם באותו גזר דין.

סה"כ, במצטבר, המאסרים המותנים שניתן לכאורה להפעילם מגיעים כדי עשרים וארבעה חודשים.

בפנינו שתי שאלות עיקריות:

האם על בית המשפט להעדיף במקרה דנן את הפן השיקומי של הנאשם או שמא עליו להעדיף את האינטרס הציבורי שבהטלת עונש על הנאשם.