מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מיכאלי ואח'

בפני

כב' השופטת גיליה רביד

הכרעת דין – לגבי נאשם 4

1.השאלה העומדת להכרעה בענייננו היא בשאלת אחריותו הפלילית של הנאשם במועד ביצוע העבירה מחמת אי שפיות הדעת, כשאין מחלוקת לגבי מסוגלותו לעמוד לדין כיום.

2.לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של החזקת סכין בכך שבתאריך 31.3.05, במועדון המשמש למשחקים אסורים שם שהה באותה עת, הוא החזיק ברשותו סכין, כאשר אין בידו להוכיח כי החזיק בה למטרה כשרה.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך לטענתו עומד לטובתו הסייג הקבוע בסע' 34ח' לחוק העונשין תשל"ז-1977, קרי, שבעת ביצוע העבירה, מחמת מחלת נפש שפגעה ברוחו, הוא לא ידע להבחין בין טוב לרע ולא יכול היה להימנע מעשיית המעשה.

3.הראיה היחידה המתייחסת למצבו הנפשי של הנאשם גלומה בחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר נתן כספי מבית החולים אברבנאל מיום 17.3.09.

מחוות הדעת הנ"ל עולה, כי הנאשם- אשר מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים- אובחן בעבר כסובל מסכיזופרניה עקב שימוש בסמים. בהתייחס לאירוע המתואר בכתב האישום ציין ד"ר כספי, כי אין מידע על מצבו בתקופה הרלוונטית, אך ידוע שמספר חודשים לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2005, הוא אושפז במצב פסיכוטי, כך שלא מן הנמנע שהיה במצב זה גם בעת ביצוע העבירה. עם זאת, חיווה ד"ר כספי את דעתו, כי קרוב לוודאי שהנאשם ידע להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור בעת ביצוע העבירה.

בעוד שלטענת ההגנה, יש בחוות דעת זו כדי להקים ספק סביר לגבי אחריותו הפלילית של הנאשם, ספק שאמור לפעול לטובתו, הרי שלטענת המאשימה הנאשם לא הרים את הנטל לשכנע בדבר קיומו של הסייג, ולא הקים אפילו ספק סביר לגבי האפשרות שלא היה בר אחריות פלילית.

4.בעדותו בבית המשפט חזר ד"ר כספי על עמדתו שהובעה בחוות הדעת לפיה, למרות שהנאשם מוכר לו ונבדק על ידו לפני האירוע ואף לאחריו, אין אפשרות לתת מענה חד משמעי לשאלה האם הנאשם היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה. לדבריו, הממצא הקרוב ביותר מבחינה כרונולוגית היה בחודש אוגוסט 2005, תקופה ארוכה יחסית במהלכה מצבו של הנאשם יכול היה להשתנות.

במהלך עדותו של הפסיכיאטר בית המשפט הוברר לראשונה, כי חוות דעתו בוססה על הנחה מוטעית לפיה לנאשם מיוחסת בתיק זה עבירה של ניהול משחק אסור (עבירה שיוחסה לנאשמים אחרים בכתב האישום). לדברי הפסיכיאטר, על רקע טעות זו נרשמה הערכתו שהנאשם ידע ככל הנראה להבחין בין טוב לרע, שכן מדובר בעבירה שקיים בצידה רווח משני המלמד על מודעותו של העושה. ד"ר כספי הדגיש, כי בהשפעת ההנחה המוטעית הנ"ל הוא לא ראה סיבה והצדקה לעיין בחומר החקירה טרם שחיווה דעתו, אלא שבנסיבות הקיימות, בשים לב לעבירה המיוחסת לנאשם, הדבר הוא מחויב המציאות ורלוונטי להכרעה. לדבריו, כשם שהחזקת הסכין עשויה להיות אקט רציונאלי של אדם שמבין את מעשיו והשלכותיהם, לא מן הנמנע שהיא תוצאה של מחשבות שווא או תחושות רדיפה. לכן, קיימת חשיבות לבחינת הנסיבות הספציפיות של המקרה כמשתקף בחומר הראיות.

משכך, במהלך חקירתו על ידי התובעת הוצגו לד"ר כספי נתונים מחומר החקירה, לרבות הודעות הנאשם, והוא התבקש לחוות דעתו בשנית לאורו של חומר זה.

בסופו של דבר, לאחר שד"ר כספי נחשף להודעות הנאשם בחקירה הוא סיכם ואמר:

"...מחומר החקירה לא עולה על פניו שהיו לו מחשבות שווא ובהחלט נראה שהשיפוט שלו הוא יחסית שמור. זו לא בדיקה פסיכיאטרית וזה חומר חקירה ולכן קשה לתת תשובה חד משמעית (עמ' 10 ש' 7 ואילך)

ובהמשך (עמ' 10 ש' 17 ואילך):

ש. כשיש לך את הנתונים האלה ואתה מוסיף אותם לנתונים שהיו בפניך בעת עריכת חוות הדעת-האם אתה יכול להצביע על השפעה ישירה בין המחלה לבין החזקת הסכין?

ת. נראה על פניו שאין קשר בין המחלה להחזקת הסכין.

חברתי שאלה לגבי המשפט האחרון בחוות הדעת-'קרוב לוודאי שהיה יכול להבחין בין טוב לרע'-אתה יכול לומר היום שהקרוב לוודאי הופך להסתברות גבוהה יותר שהוא יכול היה להבחין בין טוב לרע?

כן.

מן האמור לעיל עולה, שמסקנתו של המומחה לפיה יש להניח שהנאשם ידע להבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירה לא רק שלא שונתה לטובת הנאשם, אלא שהסבירות אף גברה לאור חומר הראיות שאליו נחשף המומחה.