מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מזרחי

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס חיוב בשל מעשים מחודש ינואר 2005.

על פי עובדות כתב האישום, נטלה הנאשמת לשימושה סך של כ-4,500 ₪ שהפקיד המתלונן עבור שירותי ביטוח, ולאחר מכן נטלה סכום נוסף של כ-2,000 ₪, כשהיא מתחזה במרמה טלפונית מול משרדי חברת הביטוח כאמו של אותו מתלונן.

2.המדובר במעשים חמורים ביותר, וזאת בהתחשב בפגיעה ביחסי האמון בכלל ובמיוחד על רקע עברה הפלילי של הנאשמת בעבירות זהות וכאשר העבירות בוצעו עת מעל ראשה של הנאשמת מרחף מאסר מותנה בן 18 חודשים.

3.אמנם המדובר בעבירות שבוצעו לפני כחמש שנים ויש לתת משקל מסוים לחלוף הזמן, אך משקל זה מוגבל בהתחשב בכך שההליכים בגין כתב האישום שהוגש כשנתיים ומחצה לאחר ביצוע העבירה, הותלו לאחר שהנאשמת לא התייצבה ומאז שחודשו התנהלו בפני, והסתיימו עתה, בשל בדיקות שונות, בין השאר לעניין תיק נוסף ולעניין הטיעונים לעונש.

4.בעניינה של הנאשמת הוגש תסקיר שירות מבחן וכן חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה. משני המסמכים עולה כי הנאשמת עברה משבר משמעותי ביותר בשנת 99' בחיי הנישואין, ובעקבותיו פנתה להימורים, נקלעה לחובות כבדים וחובות אלה הם שהיו ההסבר לעבירות בכתב האישום נשוא המאסר המותנה.

לא ניתן למצוא לא בתסקיר שירות המבחן ולא בחוות הדעת הפסיכיאטרית כל הסבר של ממש לעבירות נשוא התיק שבפני, או לעבירות שבוצעו בשנים 87' ו-95', כמופיע בגיליון הר.פ., שגם הן עבירות מאותו סוג (זיוף וקבלת דבר בתחבורה).

5.הפסיכיאטרית שהגישה חוות דעת והעידה מטעם הנאשמת הסבירה זאת באופן כללי במבנה אישיותה של הנאשמת, אך בכל הכבוד, הסבר זה שטחי למדי בהתחשב בכך שהפסיכיאטרית כלל לא עימתה את הנאשמת ספציפית עם העבירות, לא הישנות ולא אלה נשוא התיק שבפני, כשלכאורה, גם אלו וגם אלו אינן מתיישבות עם אותו משבר משנת 99', בו תלתה את ביצוע העבירות נשוא התיק בגינו הוטל המאסר המותנה.

6.דווקא מדברה האחרון של הנאשמת, עלה באופן שלא ניתן להתעלם ממנו, כי נטילת האחריות של הנאשמת אינה אמיתית ואין הפנמה מלאה של חומרת המעשים. הנאשמת שבה שוב ושוב על כך שהיא נתונה לסחיטה ולמניפולציה של אחרים, וטענה כי גם המתלונן בכתב האישום שבפני בעצם שייך לאותה קבוצה של אנשים שאיימו עליה. דבר זה אינו מתיישב עם הודעתה במשטרה וגם לא עם ההגיון – הכיצד דווקא מאותם אנשים שלכאורה היא חוששת מהם, היא נוטלת כספים שלא כדין.

7.הסנגור עותר להאריך את המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשמת וזאת לאור מצבה הנפשי, העולה מחוות הדעת ומהתסקיר, מועד ביצוע העבירה וכלל הנסיבות ואולם אינני סבור שיש לסטות מהכלל של הפעלת מאסר מותנה, בהתחשב בכל האמור לעיל ובהיעדר הסבר או נימוק של ממש להארכתו.

עוד אציין כי גם הטענה שהנאשמת מצויה בטיפול מוטלת בספק. הוצגו בפני מסמכים רפואיים מהם עולה כי הנאשמת מקבלת טיפול תרופתי נרחב, כשעולה מחלק מהרישומים שלפחות בחלקו, קשור למצבה הנפשי. אולם, לכאורה, לאור העולה מחוות הדעת, היה מצופה שאם הנאשמת באמת ובתמים מעוניינת להתמודד עם בהיותיה, הייתה פונה לטיפול נפשי משמעותי, כפי שגם הפסיכיאטרית מטעמה העידה שהיא זקוקה לו.

8.חרף כל האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מכך שהמאסר המותנה הוא ממושך מאוד. אמנם משך המאסר המותנה מוסבר בגזר הדין שהטיל אותו, בכך שההסדר אליו הגיעו הצדדים בזמנו כלל מחד גיסא מאסר בפועל לתקופה קצרה, אותו נשאה הנאשמת בעבודות שירות, ומאידך גיסא מאסר מותנה ממושך ומשמעותי.

בכל זאת, בהתחשב באורכו של המאסר המותנה, העונש אותו אטיל על הנאשמת היום יהיה בחופף להפעלת המאסר ולא מעבר לכך.

9.אין ספק כי טיב העבירה מחייב פיצוי למתלונן ובנסיבות העניין, ובהתחשב באורך המאסר, אמנע מלהוסיף על כך גם רכיב של קנס.

10.לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.מאסר למשך 8 חודשים.

ב.אני מפעיל את המאסר המותנה בן 18 חודשים אשר הוטל על הנאשמת ב-ת.פ. 3693/01 של ביהמ"ש השלום בחיפה, ביום 4.11.02, וזאת בחופף למאסר אשר הוטל על הנאשמת היום.

סה"כ תשא הנאשמת 18 חודשי מאסר בפועל, החל מהיום.

ג.מאסר למשך 10 חודשים, ואולם הנאשמת לא תשא עונש זה אלא אם תוך שנתיים תעבור עבירה בה הורשעה.

ד.פיצוי למתלונן, ע/ת 1, מר עופר ססונוב ת.ז. 304342256, מרח' כלניות 9, טירת הכרמל, בסך 7,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2012.