מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מזרחי

בפני

כב' השופטת גיליה רביד

הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של חבלה חמורה עפ"י סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

אליבא טענות המאשימה, בתאריך 3.7.06, בשעה 16:00 לערך, הגיע הנאשם רכוב על אופנועו לכניסה לחניון בניין גיבור ברחוב מנחם בגין 7 ברמת גן שם עבד כשומר אליעזר סוריון (להלן: "המתלונן"). הנאשם ביקש להיכנס עם הקטנוע לתוך החניון, אך המתלונן, נאמן להוראות הממונים עליו, אסר זאת עליו. הנאשם ניסה להיכנס למקום מכניסה אחרת המיועדת למנויים-אך כשל גם בכך. בנסיבות אלה, חזר הנאשם למקום בו עמד המתלונן ותוך כדי ניסיון להיכנס פנימה בכוח וללא רשות, הוא תקף את המתלונן בכך שדחפו באמצעות הקטנוע שלו ואחר כך גם באמצעות ידיו וגרם לנפילתו. כמו כן, לאחר נפילתו, תקף הנאשם את המתלונן בכך שבעט בידו. כתוצאה ממעשי הנאשם נחבל המתלונן בידו השמאלית בצורה קשה ונגרם לו שבר בשורש כף ידו שהצריך ניתוח.

הנאשם אינו חולק על כך שהגיע למקום האירוע וביקש להיכנס לחניון ואף מאשר שלאחר שהמתלונן סרב להכניסו פנימה, פעמיים, הוא ניסה להיכנס ללא רשותו. אין גם חולק ,שהמתלונן נפל ארצה בהמשך לויכוח שהתפתח בינו לבין הנאשם. המחלוקת טמונה בשאלה מה היה הגורם לנפילת המתלונן. בעוד שלטענת המתלונן ועדי התביעה, הנאשם הפעיל כוח פיזי מכוון כלפי המתלונן דבר שגרם לנפילתו וכתוצאה מכך גם לחבלה שנגרמה לו, הרי שלטענת הנאשם, המתלונן מעד מעצמו, כתוצאה מכך שנתקל בפס האטה שנמצא במקום עומדו. הנאשם כפר גם בכך שתקף את המתלונן בעודו שוכב על הרצפה.

ראיות התביעה מבוססות בראש ובראשונה על עדותו של המתלונן ועל עדותם של דניאל מהלל, אתי שחר ונפתלי רצאבי שהיו עדי ראייה לאירוע, או לחלקו. כמו כן העידו מטעם התביעה השוטרים שנטלו חלק באירוע וכן הוגשה תעודה רפואית בה תועדה הפגיעה במתלונן.

ראיות ההגנה מנגד מבוססות על עדותו היחידה של הנאשם.

ראיות התביעה:

1.לדברי המתלונן, הנאשם הגיע לחניון וביקש להיכנס פנימה אך הוא סרב עקב הנחיות שקיבל לא להתיר כניסת אופנועים לחניון. לדבריו, הנאשם התנהג כחמום מח ולא הסכים להשאיר את האופנוע בכניסה, במקום המיועד לכך, ונסע לחניון השני בניסיון להיכנס דרכו פנימה. משגם שם לא אפשרו לנאשם להיכנס לחניון, חזר הלה לכניסה שבה עמד המתלונן. לדברי המתלונן, הנאשם הגיח מאחוריו בנסיעה מהירה, נתן לו מכה עם האופנוע בצד שמאל של גופו, וכתוצאה מכך הוא נפל על הכביש. לדברי המתלונן, בניסיון למנוע את הנפילה ולהגן על ראשו הוא ניסה לבלום באמצעות ידיו, וידו השמאלית נחבלה. המתלונן הוסיף, כי כאשר ניסה לקום ולעמוד על רגליו, הנאשם התקרב אליו בשנית דחף אותו ובעט בידו ובגופו. לדברי המתלונן, כתוצאה מהמקרה לו נגרם שבר קשה בשורש ידו, הוא עבר ניתוח שבו הושתלו ברזלים בידיו כן עבר סדרה ארוכה של טיפולים כאשר עד היום לא יכול לישר את היד. בנוסף טען כי הנאשם פגע בו גם ברגלו השמאלית.

מטעמו של העד הוגשה כאמור תעודה רפואית ת/1 וכן תמונות בהן מצולם חבול ת/2.

בחקירה הנגדית, עת עומת המתלונן עם תיאור האירוע מפי עדי התביעה אתי שחר ודני מהלל השונה מהאופן שבו הוא תיאר אותו, השיב המתלונן כי עדי הראיה האחרים לא נמצאו בעמדה בה יכלו לראות את מלוא ההתרחשות לאשורה. כמו כן שלל המתלונן את הטענה לפיה במקום שעמד היו פסי האטה.

2.העיד דניאל מהלל , עובר אורח אשר הגיע ברכבו לחניון בבית גיבור ספורט בשעת האירוע במסגרת עבודתו כקבלן חשמל. לדברי העד, כאשר נכנס לחניון הוא הבחין בנאשם ובמתלונן משוחחים. לדבריו, תוך כדי כך שהוא עצמו החנה את רכבו, התקדם הנאשם מעט עם הקטנוע, לתוככי החניון. בשלב מסוים, לדבריו, ירד הנאשם מהקטנוע, התקרב למתלונן, הדף אותו עם שתי ידיו בחזה וכתוצאה מכך נפל המתלונן ארצה. לדבריו, כאשר הוא עצמו הגיע למתלונן כדי לסייע לו, הלה היה ישוב על כיסא והתלונן על כאבים בפרק יד שמאל. לדבריו, במקום נוצרה התקהלות ואנשים הזעיקו את מד"א והמשטרה. העד הדגיש כי הוא מכיר את המקום היטב ונוהג לחנות בו לא אחת.

לשאלות הסנגור השיב העד, כי למיטב ידיעתו לא היו קיימים במקום עומדו של המתלונן פסי האטה. עוד ציין העד, כי לא ראה את הנאשם פוגע במתלונן באמצעות הקטנוע שלו, הגם שראה את הנאשם נוסע לעבר המתלונן. בעניין זה ציין כי ראה את הנאשם מכיוון גבו.

3.העיד נפתלי רצאבי אשר שימש באותה העת כמנהל הבניין של בית גיבור ספורט. העד אישר שמתוקף תפקידו כמנהל החניונים אכן נתן הוראה למתלונן לא להכניס קטנועים לחניון.

באשר ליום האירוע סיפר, כי הוא לא היה עד להתרחשות והגיע למקום רק לאחר שנודע לו טלפונית על הפגיעה במתלונן. מי שהזעיק אותו היה דני מהלל שגם סיפר לו שרוכב אופנוע שביקש להיכנס לחניון פגע בשומר. בהגיעו למתלונן הוא ראה אותו יושב על כסא ובוכה והורה על הזמנת מד"א ומשטרה. לדברי העד, במקום הוא פגש גם את הנאשם אשר אמר לו שנתן למתלונן "מכה קטנה" עם הקטנוע.

לשאלות הסנגור שלל העד את האפשרות שבמקום עומדו של המתלונן היו פסי האטה. לדבריו, פסי האטה נמצאים בחלק עליון יותר של החניון ליד שער הכניסה שבו נמצאת עמדת התשלום. העד הסביר, כי המתלונן עמד במורד החניון מספר מטרים לפני הכניסה כדי לבדוק את כלי הרכב טרם כניסתם לחניון.

4.נשמעה עדותה של אתי שחר אשר עבדה כקופאית ביום האירוע. הודעתה במשטרה (ת/8) הוגשה בהסכמה כחלק מחקירתה הראשית. כמשתקף מהודעתה, הרי שביום האירוע, היא עבדה בעמדת התשלום שבכניסה לחניון. לדבריה, היא הבחינה ברוכב הקטנוע, הוא הנאשם, כאשר הגיע לחניון ורצה להיכנס והמתלונן לא איפשר לו. לדבריה, היו חילופי דברים בין הנאשם למתלונן אך היא לא יכלה לשמוע מה נאמר. לאחר מכן, לדבריה, נסע הנאשם לכיוון החניון השני אך כעבור זמן קצר חזר בניסיון להיכנס פנימה בשנית וגם הפעם התעורר ויכוח בינו לבין הנאשם. לדברי העדה, היא ראתה את הנאשם כשהוא מעמיד את אופנוע על הגחון, יורד ממנו דוחף בידיו את המתלונן ומפילו ארצה.

העדה לא זכרה במהלך עדותה את פרטי האירוע לאשורם ולא יכלה להוסיף מעבר למה שנרשם בהודעתה במשטרה. היא לא זכרה שהייתה סיטואציה לפיה הנאשם פגע עם קטנועו במתלונן ולא יכלה להתייחס לאפשרות שהנאשם ניסה לקום מהרצפה ואז נדחף בשנית על ידי הנאשם. לדברי העדה, היא התבוננה על האירוע מלמעלה, ממקום עומדה במעלה החניון ולא ניגשה אל הנאשם.

לשאלות הסנגור אם היה מצב שבו הנאשם "ברח" מהמקום כטענת המתלונן היא השיבה שלאחר שהמתלונן נפל, הנאשם נסע מהמקום, אך בהמשך שב בחזרה.