מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מורן גומעה

פסק דין

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 13.5.2008 או בסמוך, בכניסה לאיצטדיון רמת גן, זרק הנאשם בקבוק אשר פגע בראשם של שני אוהדים. בתיק החלו להישמע ראיות, אולם בשלב מסוים, הגיעו הצדדים להסדר וכתב האישום תוקן באופן משמעותי לקולא, בנוסח שצויין לעיל.

העבירה שיוחסה לנאשם על פי כתב האישום הינה עבירה של תקיפה סתם.

טרם הרשעתו של הנאשם, נשלח הנאשם לשירות המבחן על מנת שייערך תסקיר בעניינו ויבחן, בין היתר, את שאלת הרשעתו.

עם קבלת התסקיר, עתרה התביעה להשתת עונש של מאסר על תנאי וקנס, בעוד שההגנה ביקשה להימנע מהרשעה, ולאמץ את המלצת שירות המבחן באופן של הטלת צו של שירות לתועלת הציבור.

זהו למעשה סלע המחלוקת המרכזי העומד לפתחי.

בית המשפט העליון דן פעמים רבות בשיקולים אשר צריכים להנחות את בית המשפט במקרים דומים. בע"פ 2083/96 בעניינה של תמר כתב נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: הגורם הראשון על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והגורם השני קשור לסוג העבירה אותה ביצע הנאשם ולשאלה האם ניתן לאפשר הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

יש לבחון את השיקולים השונים הרלבנטיים לענייננו.

באשר לשיקולים התומכים בהרשעת הנאשם: יש טעם בטיעון התביעה באשר לצורך בביעור נגע האלימות, בוודאי זה המתרחש במגרשי הכדורגל. אין אף להקל ראש במעשיו של הנאשם, שכן השלכת בקבוק בנסיבות שתוארו בכתב האישום, הינה פעולה בעלת פוטנציאל לנזק, בוודאי כאשר הבקבוק אף פגע בראשם של אותם שני אוהדים.

באשר לשיקולים התומכים בהימנעות מהרשעה. ראשית, ומדובר בנתון מאד משמעותי בעיני – גילו של הנאשם. הנאשם כיום בן 20 והיה בן 18 וחודש אחד בעת ביצוע העבירה. רק כפסע היה בין הנאשם לבין בירור עניינו בבית המשפט לנוער, שם היו שיקולי בית המשפט נוטים באופן ברור לכיוון אי הרשעה. לאחר תיקון 14 בחוק הנוער ובהתאם לסעיף 5א לחוק הנוער, רשאי בית המשפט לנוער לדון, בהתקיים תנאים מסוימים בעניינם של נאשמים שגילם עד 19 שנים. אמנם, התיקון הינו מאוחר להעמדתו לדין של הנאשם ולהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, אך לא ניתן להתעלם ממשמעותו שעה שבית המשפט נדרש לשאלת הרשעתו, אפילו נשפט הנאשם כבגיר.

סבורני, כי שעה שמדובר בנאשם צעיר לימים ואשר נשפט כבגיר, יש ליתן משקל משמעותי, במקרים המתאימים, לאותם שיקולים שיקומיים והרצון להימנע מפגיעה בעתידו של הנאשם בדומה, במידה רבה, לשיקוליו של בית המשפט לנוער.

עיון בתסקירי שירות המבחן מלמד על קיומו של נזק קונקרטי שייגרם לנאשם היה ויורשע. בתסקיר הראשון שהוגש ציין שירות המבחן כי מאז ביצוע העבירה התגייס הנאשם לצבא, הוא משרת ביחידה קרבית. שירות המבחן התייחס אף לנתוניו האישיים של הנאשם וציין, כי להתרשמותו מדובר באדם צעיר בעל יכולות לתפקוד תקין ולניהול אורח חיים נורמטיבי וחיובי. שירות המבחן המליץ במסגרת התסקיר הראשון להימנע מהרשעה ולהסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 80 שעות.

כיוון שבתסקיר זה התייחס שירות המבחן באופן לא ממוקד לשאלת הנזק הקונקרטי, ובמסגרת טיעוני ההגנה לעונש ציין הנאשם כי הוא מעוניין להמשיך לשרת בשירות קבע, הוריתי על עריכת תסקיר משלים. יצויין, כי ממכתב שהוצג לבית המשפט ונכתב ע"י קצין האג"ם של חטיבת עציון, עולה כי הנאשם מבצע את תפקידו בצבא במסירות רבה תוך הפגנת אחריות, מסירות, יוזמה והוא אף מהווה דוגמא אישית לחבריו.

בתסקיר המשלים בחן שירות המבחן את שאלת משמעות הרשעתו ביחס לרצונו ורצון מפקדיו כי ימשיך בשירות קבע ובעקבות הבדיקה ציין שירות המבחן, כי היה ויורשע הנאשם הסיכוי כי הצבא יסכים להחתימו לשירות קבע, נמוך עד אפסי. שירות המבחן התייחס למכתב שקיבל ממפקדו, בו צוטטו הנחיות הצבא מהן עולה האמור לעיל.

בישיבת היום לא חלקה התובעת על קיומו של נזק קונקרטי ודומה כי הדברים ברורים.

יש אף להביא במסגרת כלל השיקולים את מסלול חייו הנורמטיבי של הנאשם. מדובר בנאשם נעדר הרשעות קודמות או הסתבכות אחרות אשר הובאו לידיעתי. אין חולק, איפוא, כי עד הארוע המתואר בכתב האישום ואף לאחריו, ניהל ומנהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי. שירותו הצבאי של הנאשם, כפי שתואר לעיל, אף מהווה דוגמא לעלייתו של הנאשם על דרך הישר ועל רצונו הממומש לתרום לחברה.

יש אף ליתן את הדעת להודאת הנאשם וחרטתו ולנלמד מפעולות אלה בהיבט קבלת האחריות.

גדר המחלוקת בין הצדדים הינו כזה לפיו לשיטת התביעה יש לסיים תיק זה בהרשעה ובמאסר מותנה. סבורני, כי האינטרס הציבורי יצא נשכר דווקא מקבלת עמדת ההגנה, לפיה יש להימנע מהרשעת הנאשם, להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור ולאפשר לו להמשיך לתרום למדינה במסגרת השירות הצבאי ואף במסגרת שירות קבע.

נתתי דעתי להחלטות בית המשפט אשר הוגשו לעיוני, ובעיקר לדברי בית המשפט המחוזי בת"א במסגרת ע"פ 7241/09. באותו מקרה התקבל ערעור המדינה על החלטה שלא להרשיע נאשם ובין היתר, צויין כי יש מקום לבער את נגע האלימות במגרשי הכדורגל. עם זאת, נראה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי ניתן משקל, כך להבנתי לפחות, לעובדה כי באותו מקרה כוונה האלימות אף כנגד שוטר בעת מילוי תפקידו. אין זה המקרה העומד על הפרק כעת, ויש בכך, בהצטרף לכל השיקולים שמניתי לעיל כדי לאבחנו מענייננו.

סוף דבר, הנאשם, בהיותו בן 18 וחודש אחד, עשה טעות, אפילו טעות שאינה קלה. הנאשם התגייס מאז לצבא, מתמיד ומצטיין בשירותו ומהווה דוגמא אישית לחבריו. הנאשם מעוניין לשרת בשירות צבאי בקבע וכל עתידו נמצא לפניו.