מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' חן

בפני

שופטת גיליה רביד

הכרעת דין

העובדות ופרטי המקרה:

1.הנאשם מואשם בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, על רקע סכסוך אזרחי שבו ייצג עו"ד דוד פפיאלשווילי (להלן: "המתלונן") את יריבו של הנאשם, הגיע המתלונן ביום 1.5.08 בשעה 15:40 לערך יחד עם רחל אסלטי (להלן:"המתלוננת") כדי לצלם את הנאשם בחנות בגדים ברח' יעבץ בתל-אביב (להלן:"החנות"). על פי הנטען, באותן נסיבות, כאשר הנאשם ראה את המתלוננת מצלמת את החנות, הוא חסם את דרכה וקילל אותה. אחר כך, רדף הנאשם אחר המתלוננת ובניסיון להוציא מידה את המצלמה, הוא עיקם את ידה לאחור ושרט אותה.

בהמשך לכך, על פי הנטען, תקף הנאשם את המתלונן שנחלץ לעזרת המתלוננת, בכך שנגח בראשו ותפס בידו, תוך שהוא גורם לו לאדמומיות בלחי ימין ושריטות בידיו.

2.אקדים ואומר, כי לאחר בחינת הראיות השונות, הגעתי למסקנה כי אין די בראיות התביעה כדי לקבוע את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, ולכן אני מחליטה לזכותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

3.אין מחלוקת, כי בין הנאשם לבין מרשו של המתלונן היה קיים סכסוך עסקי שבעקבותיו התנהלו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הליכי הוצאה לפועל נגד הנאשם. אין גם מחלוקת, כי ביום האירוע, הגיעו המתלוננים אל החנות בניסיון לצלם את המקום ולתעד את הנאשם כשהוא נמצא בחנות. לדברי המתלונן, מטרת הצילום הייתה להוכיח בבית המשפט, כי הנאשם אינו דובר אמת באומרו שהחנות אינה שלו וכי אינו עובד בה. המתלונן הסביר, כי המתלוננת היא ידידתו והיא נאותה להילוות אליו למשימה זו כטובה אישית.

הצדדים חלוקים באשר להשתלשלות האירועים במקום האירוע. בעוד המתלונן והמתלוננת מייחסים לנאשם התנהגות אלימה כלפיהם ברוח המתואר בכתב האישום, טוען הנאשם להד"מ ומפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי המתלוננים.

4.הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום בטענה שעסקינן בעלילת שווא שהעליל עליו המתלונן כדי להקדים תרופה למכה, ביודעו שנהג שלא כהלכה בכך שכעורך דין של הצד השני, יצר עמו קשר למרות היותו מיוצג, הטריד אותו, הגיע לחנות כדי לצלמו ואף דחף אותו עם בטנו בפתח חנותו. לגישת הנאשם, המתלוננת אשר נאותה לשתף פעולה עם המתלונן, נגררה אף היא בהשפעתו של המתלונן לטפול עליו אשמת שווא.

אפרט להלן את גרסאות המעורבים, כמשתקף בעדויותיהם בבית המשפט:

5.המתלוננת העידה וסיפרה, כי התבקשה על ידי המתלונן, שעמו היא מיודדת שנים, להילוות אליו למשימת הצילום של החנות. לדבריה, היא לא הייתה מעורה בפרטי הסכסוך, אך ידעה שהמטרה היא לצלם את המתלונן ואת החנות כדי להוכיח שהחנות שלו. לדבריה, בתחילה היא נעמדה במדרכה הצמודה לחנות וצילמה את חלון הראווה מהרחוב. באותו שלב עמד המתלונן מרוחק ממנה על המדרכה הנגדית. לדבריה, מיד כאשר החלה לצלם, הבחין בה הנאשם ויצא מהחנות כשהוא הולך במהירות כאחוז טירוף ודולק אחריה. הנאשם ניסה לחסום את דרכה, אך היא מצידה המשיכה בהליכה והוא חזר חזרה בסופו של דבר לחנותו. המתלוננת הסבירה, כי אומנם בעקבות התנהגות הנאשם היא הייתה נסערת מאוד וחששה מהנאשם, אך היא והמתלונן החליטו בכל זאת להמשיך במשימת הצילום מתוך הנחה שהסכנה חלפה.

בשלב זה, לדברי המתלוננת, המתלונן הלך למכוניתו ואילו היה נעמדה על המדרכה המרוחקת לחנות והמשיכה לצלם. או אז, הגיעה אליה הנאשם בריצה החל לרדוף אחריה בצעקות "לאן את בורחת", ניסה לתפוס בידה, תוך שהוא גורם לה לשריטות ואחר כך הצליח לאחוז בידה הימנית, סובב אותה אל מאחורי גבה וניסה לחטוף ממנה את המצלמה. באותו רגע חלף אוטובוס ברחוב והנאשם ניסה לדחוף אותה לכביש כדי להפחידה. לדברי המתלוננת, בשלב זה הגיע המתלונן וחצץ בינה לבין הנאשם. המתלונן נטל את המצלמה מידה ואז הנאשם, תוך ניסיון למשוך את המצלמה מידיו של המתלונן-קרע את הלולאה שמחזיקה את הרצועה. המתלוננת הוסיפה, כי הייתה מבוהלת מאוד ורעדה כולה. לדבריה, כתוצאה מהתקיפה היא סבלה מכאבים ממושכים בידה ונזקקה לטיפול רפואי.

לשאלות ב"כ הנאשם אישרה המתלוננת כי אין בידה תעודה רפואית רלוונטית.

6.המתלונן חזר בקווים כלליים על השתלשלות האירועים הכרונולוגית שתיארה המתלוננת, אגב שינויים מסוימים, כפי שעוד יפורט בהמשך, והוסיף, כי בשלב השני של האירוע, כאשר הגיע לחצוץ בין הנאשם למתלוננת, נגח הנאשם בפניו עם ראשו וגרם לו לאדמומיות ולשפשוף בלחי.

המתלונן שלל מכול וכל את טענת הנאשם כאילו הוא והמתלוננת נכנסו בפתח החנות וכי דחף את הנאשם עם בטנו כדי לצלם לתוככי החנות.

7.גרסת הנאשם, כאמור, שונה לחלוטין. לדבריו, מאז החל המתלונן לנהל כנגדו הליכי הוצל"פ בשם מרשו, הוא רודף אותו, מתעמר לו ומגלה מעורבות אישית בסכסוך. לדבריו, הוא פנה בתלונה ללשכת עורכי הדין נגד המתלונן על רקע התנהלותו (ראה נ/2). אשר ליום האירוע, הרי שלדברי הנאשם הוא בסך הכול שהה בחנות ושמר עליה בשעה שגרושתו, שהיא בעלת החנות, עזבה את המקום לפרק זמן מסוים. לדבריו, מדובר בחנות סיטונאית שלא מקיימת מכירה ליחידים.

לדברי הנאשם, בהיותו בחנות, הוא ראה לפתע את המתלונן יחד עם המתלוננת, כשהם בפתח החנות מנסים להיכנס פנימה ובידיהם מצלמות. לדבריו, הוא ניגש אליהם כשהוא עושה עם ידו תנועה של "עצור" ואמר שהם לא רשאים לצלם בתוך החנות ושהוא מבקש מהם לעזוב. המתלוננת באותו שלב רצתה לעזוב באומרה שהיא מפחדת ושכדאי שיעזבו את המקום אך המתלונן אמר לה : "הוא צריך לפחד מאיתנו, הוא חייב כסף" ותוך כדי כך דחף אותו עם בטנו כדי להיכנס פנימה. בשלב זה, לדברי המתלונן הוא החל להתקשר למשטרה אך עד שנענה הספיקו המתלוננים לצלם ועזבו את המקום. המתלונן הוסיף בהקשר זה כי התמונות ת/1א-ו' אינן משקפות את כל התמונות שצולמו על ידי המתלוננים באותו יום כאשר התמונות האחרות שצולמו בחנות, הוגשו בהליכי הוצל"פ.

לדברי הנאשם, הוא ניסה מספר פעמים להתקשר למשטרה באותו יום עד שנענה. לדבריו, הוא רצה להגיש כראיה את פלט השיחות של אותו יום כדי להוכיח את טענתו, אלא שדרשו ממנו מבזק סכום של 2,621 ₪ עבור השירות (ראה נ/4), סכום שלא היה ביכולתו לשלם.