מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' חליוה

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

כללי

1.כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם מתאר אירוע "מתגלגל". תחילתו של האירוע, על פי הנטען, בהגעתו של הנאשם לגינה ציבורית מצויד בסכין ואלה, ובעודו בגילופין. הנאשם התקרב למספר נשים שישבו על ספסל, הורה להן להסתלק ובהמשך אף רדף אחריהן כשהסכין בידו. כאשר הגיעו שוטר לאזור החל הנאשם לברוח עד שנעצר על ידו והובא לתחנת המשטרה. בתחנת המשטרה דחף הנאשם שולחן לעבר אחד החוקרים, ובהמשך, הלם באגרופו בפניה של שוטרת, הוסיף והטיח בה עלבונות קשים, ואיים על שוטרים נוספים כי ייפגע בהם.

תמצית גרסת הנאשם

2.מתגובתו של הנאשם לכתב האישום עולה כי הנאשם אינו כופר בטענה כי הגיע לגינה הציבורית כשהוא בגילופין, ואף מאשר כי התפתח דין ודברים עם אותן נשים שישבו על הספסל בגינה. הנאשם הסביר כי אותן נשים עלבו בו, אך הכחיש כי איים עליהן או רדף אחריהן. הנאשם הכחיש כי ברח מהשוטר או איים עליו, ואף ציין כי בתחנת המשטרה הוכה על ידי השוטרים. ביחס לטענה כי שילח אגרוף בפניה של אחת השוטרות, אישר הנאשם כי השוטרת אכן נפגעה, אך זאת רק במהלך הכאתו על ידי השוטרים, בזמן נפילתו, ולא בכוונת מכוון.

ראיות הצדדים

3.נראה כי ניתן לחלק את האירוע "המתגלגל" לשני חלקים. חלקו הראשון של האירוע התרחש בגינה הציבורית, ואילו חלקו השני נוגע להתרחשויות בתחנת המשטרה. המאשימה הציגה מספר עדויות המתייחסות להתנהגותו התוקפנית והאלימה של הנאשם בשני חלקי האירוע. את התנהלות הנאשם בחלקו הראשון של האירוע תיארו האחיות ורדה אזולאי וציונה כחלון אזולאי (להלן – ורדה וציונה), וכן השוטרים משה רשף ושחר בן ימין שהוזעקו למקום (להלן – השוטרים רשף ובן ימין). את התנהלות הנאשם בחלקו השני של האירוע תיארו השוטרים רשף ובן ימין, ואף השוטרים אבי סולמי ושאדי מולא (להלן – השוטרים סולמי ומולא).

לעומת עדי התביעה, תיאר הנאשם בעדותו כי נפל קורבן לנסיבות ולהתנהגותם המכוערת או האלימה של המעורבים השונים כלפיו.

דיון והכרעה

4.לאחר בחינת העדויות השונות שנשמעו בפני, מצאתי כי יש ליתן אמון בעדויות עדי התביעה, ועל בסיסן – להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. עדויות התביעה היו ברורות, אותנטיות, השתלבו האחת עם רעותה, והציגו תמונה הגיונית וברורה של אירועי אותו יום. אל מול עדויות אלה הציג הנאשם גרסה מוזרה, לעיתים בלתי סבירה, לעיתים כבושה, ולעיתים כזו שעמדה בסתירה אף לנתונים שונים שבאו מפיו בשלב החקירה.

להלן יפורטו הנימוקים למסקנתי זאת, ואעשה כן תוך התייחסות לשני חלקיו של האירוע.

האירוע בגינה הציבורית

5.ורדה וציונה הינן אחיות, בנות למעלה מ-40, תושבות נתניה, אשר הגיעו לניחום אבלים בשכונת מגוריו של הנאשם. מעדויותיהן עולה כי השתיים, ואחות נוספת, ירדו לגינה הציבורית על מנת לעשן סיגריה וישבו על ספסל בגינה. בשלב מסוים, הגיע למקום הנאשם, החל לצעוק "כמו מטורף" וניסה לסלקן מהמקום ("אמר לנו שנסתלק ושזה לא המקום שלנו" – עדות ורדה, פרו' עמ' 9 ש' 12). ורדה העידה כי כאשר התקרב אליהן הנאשם שמעה צעקות "הנה המשוגע הגיע, יש לו סכין ביד תברחו", ובהמשך אף ציינה כי הנאשם החזיק בידו האחת כלב, והסתיר משהו בידו השנייה. ציונה העידה כי הנאשם היה ללא חולצה, החזיק בידו סכין ואף נופף איתה וצעק "אני יהרוג אתכם" (פרו' עמ' 11 ש'32). שתי העדות תיארו כיצד החלו לברוח לכיוון הכביש הראשי, עד שנכנסו לחצר של מפעל והסתתרו בביתן השומר. העדות ציינו כי הזמינו משטרה למקום, אשר הגיעה למקום בד בבד עם הנאשם שדלק אחריהן.

6.מעדותו של השוטר רשף ומדו"ח הפעולה שערך (ת/6) עולה כי הגיע למקום לאחר דיווח על "אדם שרץ עם סכין ברחוב", ואז איתר ללא קושי את הנאשם, וניגש אליו. לאחר שהשוטר רשף ערך חיפוש על הנאשם, החל הנאשם לצעוק שהוא הולך לרצוח מישהו היום ואז החל ללכת ובהמשך לברוח. כשאותר הנאשם ברחוב סמוך, ניגשה העדה ציונה לשוטר רשף ומסרה כי זהו האדם אשר רדף אחריה, ועל כן עוכב הנאשם והובא לתחנה.

7.אף השוטרת בן ימין שהגיעה לאזור תיארה כי "אני ראיתי אדם שמשתולל. הוא הלך בלי חולצה עם כלב ביד. הוא רץ ברחוב ורץ עם הרצועה, הולך, חוזר ובא" (פרו' עמ' 14 ש' 25-26).

8.כאשר התבקש הנאשם, בחקירתו במשטרה, לתאר את שאירע בגינה הציבורית, הסתפק בציון העובדה כי היה נתון להשפעת אלכוהול, וכי האירוע עצמו אינו זכור לו. הנאשם לא זכר שנשים התאספו באותו ערב בחצר, וציין באופן ברור כי: "היום בערב הייתי נמצא אצלי בבית ובשלב כלשהו החלטתי לצאת לסיבוב עם הכלב ולאחר מכן שעשיתי סיבוב עם הכלב, לא היה לי שום קשר ומגע עם בחורות ושום אחיזה בכלי נשק" (ת/1 ש' 45-46).

9.בעדותו בבית המשפט שינה הנאשם טעמו, ונראה היה כי בתקופה שעברה בין מועד חקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, החל להתגבש אצלו זיכרון ברור של האירוע. הנאשם ציין כי יצא מביתו, תחת השפעת אלכוהול, שם פגש את אותן נשים שהתלוננו עליו, אשר החלו להקניטו ולומר לו שהוא "אלכוהוליסט, מסריח, שתיין". הנאשם ציין כי ביקש מהן לעזוב אותו בשקט, ו"לאחר מכן התקדמתי לכיוון שלי והן חשבו שאני מתקדם לכיוון שלהן. אחרי מה שהן אמרו לי הן נכנסו לסוג של בעיה, אני לא יודע מה בדיוק היה, וכשאני התחלתי להתקדם לכיוון ימין, ובדיוק שהם ראו שאני מתחיל להתקדם לכיוון ימין הן נעמדו והתחילו לברוח לכיוון שמאל". בהמשך אף הוסיף הנאשם כי "הראיה שלי הייתה מטושטשת לגמרי ולמעשה חשבתי שאותן מתלוננות הן ערביות שבאופן קבוע יושבות על הספסל בגינה. לאחר שהן עזבו את המקום התחלתי לראות כל מיני צלליות רצות לכיוון שלי וחשבתי שאלה ערבים שיש להן קשר איתן, נכנסתי ללחץ בגלל הצלליות, ובאותו רגע נעמדתי על מעקה בסביבה של הגינה ואמרתי "אני יהרוג פה מישהו"".

ביחס לבריחתו הנטענת מהשוטר רשף אישר הנאשם כי אכן ברח מהשוטר, אך עשה כן כיוון שלא היה מודע לעובדה כי מדובר בשוטר (פרו' עמ' 27 ש' 28 עד עמ' 28 ש' 2). הנאשם הסביר כי ראייתו היטשטשה לפרקים: "אחרי שפגשתי את השוטרים בבלומפילד הראיה חזרה, ראיתי את הפרצופים שלהם והבנתי שאני צריך להתלוות אליהם, אך כשהגעתי לתחנת המשטרה, בגלל הלחץ, הראיה היטשטשה מחדש" (פרו' עמ' 33 ש' 8-9).