מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גרינולד ואח'

החלטה לנאשם 1

בתיק זה הוגש במקור כתב אישום כנגד הנאשם וכנגד וויויאן יבלוייב (להלן – "ויויאן" או "הנאשמת 2").

בתאריך 14.7.08 נמחק, לבקשת המאשימה, כתב האישום נגד ויויאן, נוכח אי התייצבותה לדיונים ולאחר שהמאשימה נתקלה בקושי לאתרה.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם היה הבעלים של מועדון מכונות מזל ברח' סלמה 100 בת"א (להלן – "המועדון") ויחד עם נאשמת 2 ניהל וארגן במועדון משחקים אסורים באמצעות מכונות מזל מסוג פירמידה, דיסקים ורולטה.

בגין מעשים אלה מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת מקום להימורים או הגרלות, על פי סעיף 228 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ולנאשמת יוחסה עבירה של ניהול וארגון משחקים אסורים, על פי סעיף 225 לחוק העונשין.

בתאריך 20.12.10 לאחר סיום פרשת התביעה, ביקש ב"כ הנאשם להורות על זיכוי הנאשם בהתבסס על טענת "אין להשיב לאשמה", ולחילופין מכוח הטענה של הגנה מן הצדק ולבקשת ב"כ המאשימה נדחה התיק לקבלת טיעוני הצדדים בכתב.

בטיעוניו בכתב הרחיב ב"כ הנאשם, מעבר לנדרש, בנימוקי בקשתו ובקצירת האומר טען כדלקמן:

אין על הנאשם להשיב לאשמה ויש לזכותו מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), זאת הואיל והמאשימה לא עמדה במבחן הבאת הראיות, להוכיח כי הנאשם היה המחזיק במקום וכי מדובר במכונות מזל, משלא השכילה להביא לעדות את הנאשמת ולאחר שהשמידה את הראיה היחידה שיכולה הייתה להוות הוכחה להיותן של המכונות, אשר נתפסו במועדון, "מכונות מזל", ובהעדר חוות דעת מומחה בתחום, אשר בדק את המכונות וקבע כי מדובר במכונות מזל.

לחילופין, יש להורות על ביטול כתב האישום נגד הנאשם, מכוח הטענה של הגנה מן הצדק המנויה בסעיף 149(10) לחסד"פ, הנובעת מאכיפה בררנית, לאור מחיקת הנאשמת מכתב האישום, ללא כל הסבר מוצדק, על אף חלקה בניהול וארגון המשחקים האסורים, כמתואר בכתב האישום המקורי, וכן לאור רשלנותה של המאשימה בהשמידה את המוצגים עליהם מבוסס כתב האישום.

לביסוס טענתו זו היפנה ב"כ הנאשם לפסיקה המנחה ליישום דוקטרינת ההגנה מן הצדק ולפסיקה שבאה בעקבותיה.

ב"כ המאשימה בסיכומים קצרים וממוקדים ביקש לדחות את הבקשה על שני ראשיה, והדין עמו.

הבסיס הנורמטיבי לטענה "שאין להשיב לאשמה" מצוי בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו..."

המשמעות של העדר הוכחה לכאורה, בהקשר זה, היא כי אין בראיות, שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה, כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא המשקל הראייתי. יחד עם זאת, בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות, אינו מעניק משקל לראיות שהובאו בפניו או מעריך את משקלן ואינו בוחן ומכריע בשאלת דיותן של הראיות.

הלכה היא כי כדי לחייב נאשם להשיב לאשמה די בקיומה של מערכת ראיות ראשונית המעבירה את נטל הבאת הראיות על שכם הנאשם.

בע"פ 732/76 כחלון נ' מדינת ישראל, חזר בית המשפט העליון, כב' השופט שמגר (כתוארו אז), על ההלכה בקובעו:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון,בע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם....אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד משני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום"

כעולה מן המקובץ, בשלב זה של הדיון, די בקיומן של ראיות בסיסיות ואפילו דלות להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם כדי לחייבו להשיב לאשמה, קרי: כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי הנאשם, אין בית המשפט נדרש בשלב זה, ככלל, לבחינת משקלן של הראיות ומהימנותן ועליו לבדוק קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

בעניינינו, די היה בהודאת הנאשם, כבר בפני הבלש החוקר ממחלק מוסר של ימ"ר ת"א, רס"ר אילן פרטין, שהגיע עם צוותו למועדון, כי הוא בעל המועדון ובהמשך בחקירתו במשטרה, שם הוסיף ותיאר כיצד פועלות מכונות המזל, כדי לקבוע כי המאשימה עמדה בנטל הבאת הראיות לכאורה.

וודאי נכון הדבר כשלראיה זו נוספו עדויותיהם של גדי שמואלי אשר נכח במועדון, בעת שהגיעו הבלשים לביצוע החיפוש במקום, ואשר תיאר את אופיו של המועדון והפעילויות שבוצעו בו, ושל רס"ר אילן פרטין אשר הגדיר, בדו"ח הפעולה שערך, סמוך לאחר ביצוע החיפוש במועדון, את הציוד שנתפס במועדון כמכונות מזל ותצלום מכונות המזל.