מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גרון

פסק דין

כללי

1.הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן המגולל אירוע שהתרחש ביום 15.7.08 במסגרתו, על רקע ויכוח בין נהגים, היכה הנאשם בפניו של המתלונן באמצעות ידו, וגרם לו חבלה בעין שמאל.

בהתאם להסכמת הצדדים, וטרם הרשעה, נערך תסקיר קצין מבחן בעניינו של הנאשם, כאשר התביעה הודיעה מראש כי הינה מצדדת בהרשעת הנאשם והשתת עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

לאחר קבלת תסקיר קצין המבחן אשר המליץ להימנע מהרשעת הנאשם, נותרה התביעה בעמדתה, ואילו ההגנה עתרה לאימוץ המלצת שירות המבחן.

דיון והכרעה

2.בית המשפט העליון דן פעמים רבות בשאלה העומדת במחלוקת בתיק זה.

נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד - על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני - סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל (ע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פד"י נב(3) 337).

עוד נקבע כדקלמן:

"משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני ו-3 אח', פ"ד נד(3), 685 ,עמ' 689-690).

כעת, יש לבחון מהי תוצאת שקלולם של הנתונים העומדים לפני, וזאת בהתאם לפרמטרים אשר נקבעו על ידי בית המשפט העליון.

השיקולים התומכים בהרשעת הנאשם

3.ראשית, יש לזכור כי הרשעת הנאשם הינה הכלל ולא החריג. מכאן, שהתביעה אינה צריכה להוכיח התקיימותן של נסיבות מיוחדות כתנאי להרשעת הנאשם.

שנית, המעשה העברייני בו הודה הנאשם אינו פשוט, ובעיקר יש ליתן משקל להיותו משקף סיטואציה שכיחה בכבישי ארצנו. האינטרס הציבורי בכלל, ושיקולי ההרתעה והשוויוניות בפרט, מצדיקים העברת מסר ברור למעורבים באותו מעבר שבין ויכוח מילולי לאלימות פיזית הננקטת בין נהגים. הגם שאין חולק כי מדובר במעשה שנעשה "בלהט הרגע", סבורני כי הצדק עם התובע אשר כינה את מעשיו של הנאשם כ"בריונות".

השיקולים התומכים בהימנעות מהרשעה

הנלמד מתסקיר שירות המבחן והודאת הנאשם

4.שירות המבחן התייחס בתסקירו לנתוניו של הנאשם, לאורח חייו הנורמטיבי, למשפחתו התומכת, ולחריגותו של האירוע בו היה מעורב.

נלמד מהתסקיר כי הנאשם הביע חרטה כנה ואמיתית בפני שירות המבחן, ואף הביע רצונו לבצע שירות לתועלת הציבור.

אזכיר כי אף בהליך שהתקיים בפני, הודה הנאשם במיוחס לו טרם נקבע התיק להוכחות, וקיבל אחריות מלאה על מעשיו.