מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' אברזיל

בפני

כב' השופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בת זוגו של הנאשם, מירה סלוני (להלן: "מירה") ואורה, מי שהייתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום אשת המתלונן (להלן: "אורה"), הן חברות קרובות. על רקע סכסוך שהתגלע בין המתלונן לאשתו, באותם ימים, התפתחה עוינות בין הנאשם ומירה למתלונן, כשהמתלונן חשד שהנאשם ומירה מסכסכים בינו לבין רעייתו, מחד גיסא, ומאידך גיסא הם חשדו בו שהוא מתנכל לרעייתו, דאז, ופוגע בה, נפשית וכלכלית.

במצב דברים זה, בתאריך 27.6.06 סמוך לשעה 21:30, הבחינו הנאשם ומירה, במתלונן יושב ברכבו, בחנייה ברחוב הרדוף 7, באור יהודה, בעת שהמתין, לא הרחק מבית רעייתו, לחברו, מר יצחק סולימני (להלן: "סולימני"), שעלה לביתה, על מנת להוציא את חפציו האישיים, לאחר שעזב את הבית, בעקבות צו הרחקה שהוצא נגדו.

על פי הנטען בכתב האישום, ניגש הנאשם למתלונן, איים עליו, בכוונה להפחידו, ש"יחסלו אותו וישרפו את רכבו" וכן כי יכה אותו, ובעט ברכבו. משיצא המתלונן מהרכב על מנת לבדוק אם נגרם נזק לרכבו, תקף אותו המתלונן בבעיטה ברגלו.

בגין כל אלה מיוחסות לנאשם עבירות של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

הנאשם לא הכחיש את נוכחותו במקום ובזמן הנטען, גם לא את המפגש עם המתלונן, אף לא שירד מהרכב, כדי לדבר עם המתלונן, ניגש אליו, בעת שישב ברכבו והטיח בפניו האשמות לגבי יחסו לאשתו וילדיו, אך כפר מכל וכל בביצוע העבירות המיוחסות לו. הוא הכחיש שהיה בינו לבין המתלונן מגע פיסי כלשהו, שתקף אותו, פגע ברכבו או איים עליו, כמתואר בעובדות כתב האישום, וטען שרק הבהיר לו ש"אני אדאג לטפל בך דרך הוצל"פ, דרך דרכים חוקיות וגם אדאג שאתה גם, היא לא תהיה אשתך יותר".

ראיות המאשימה מבוססות על העדות המרכזית של המתלונן, הנתמכת בחלקה בעדותו של סולימני.

המתלונן תיאר את השתלשלות האירועים מהרגע בו הוריד את סולימני, ליד ביתה של אורה, המתגוררת סמוך לביתם של הנאשם ומירה, התרחק קמעה מביתה והחנה את רכבו, בקרבת מקום, בהמתנה לסולימני, ועד שהגיע לאסוף את סולימני, לאחר שהאחרון ירד מביתה של אורה.

על פי תיאורו, תחילת האירוע, במקום החנייה, שם המתין לסולימני, כשלפתע הבחין בנאשם שהגיע לרכבו, החל לקלל אותו, איים עליו "שיחסלו אותו" ובעט ברכבו, כשיצא לברר עם הנאשם את פשר מעשיו, תקף אותו הנאשם והכה אותו באגרופים. המשכו של האירוע, ליד ביתה של אורה, לשם הגיע עם רכבו כדי לאסוף את סולימני, לאחר שהלה התקשר והודיע לו שירד מביתה של האישה. לדבריו, כשעצר, סמוך אליו, התקרב אליו הנאשם פעם נוספת, תקף אותו בכך שדחף אותו ושרט את רכבו באמצעות "ברזל או מפתח".

לחלקו הראשון של האירוע לא נמצאו עדי ראייה ועדותו של המתלונן הינה עדות יחידה.

לחלקו השני של האירוע הובאה גם עדותו של סולימני, שסיפר שהמתלונן, הוריד אותו ליד ביתה של אורה, המשיך לנסוע והמתין לו ברכבו במרחק מה מביתה. על פי גרסתו, כשירד מהדירה טלפן למתלונן שיגיע לאסוף אותו וכשהגיע למטה ראה שהנאשם רב עם המתלונן, שהיה מחוץ לרכב, מנסה להרביץ לו, קילל אותו והטיח בו שהוא גנב ונוכל. המתלונן נכנס לרכבו ובטרם הצליח להימלט מהמקום בעט הנאשם ברכבו ושרט אותו וכן שמע אותו מאיים על המתלונן "אתה תראה מה אעשה לך לא תצא בזול, אעקל לך את האוטו".

ההגנה נסמכה על עדותם של הנאשם ובת זוגו מירה, שעל פי תיאורם, כל האירוע, מתחילתו ועד סופו, התרחש במקום אחד, בחניה הסמוכה לביתה של אורה, המתגוררת לידם, שם המתין המתלונן לסולימני. אולם, כפי שיובהר בהמשך, אישר הנאשם, למעשה, שלאחר שהטיח בו את דבריו, עזב המתלונן את מקום חנייתו, והתקרב ברכבו לסולימני על מנת לאספו, תיאור המתיישב יותר עם תיאורו של המתלונן את האירוע, לפיו הוא התרחש בשתי זירות, קרובות האחת לשנייה, כפי שפורט לעיל.

לטענת הנאשם, הבחין במתלונן חונה ליד ביתה של אורה, בחניה מול המכולת, לכן נכנס לחניה ועצר את רכבו ממש מול רכבו של המתלונן, באופן שהפריע למתלונן לצאת עם רכבו מהחניה.

לדבריו יצא מרכבו וניגש למתלונן על מנת להוכיחו ולהטיף לו מוסר על יחסו לאשתו וילדיו, בעת שבת זוגו נותרה לשבת ברכב, כשממקום מושבה יכולה הייתה לראות את כל ההתרחשות.

לטענתו, המתלונן לא יצא מהרכב, סגר את חלונות הרכב, באופן השולל את גרסתו לפיה תקף אותו באגרופים, וכשהמשיך לדבר איתו, יצא המתלונן עם הרכב מהחניה, לכביש הראשי, לאחר שפינה לו את הדרך והזיז את רכבו.

על פי גרסתו, בהודעתו במשטרה, עזב המתלונן את המקום לא לפני שאמר לו "אני לא רוצה לדבר איתך, אני יזמין לך משטרה ואני יגיד שאתה מאיים עליי ושאתה מרביץ לי".

הנאשם מאשר שלאחר שהמתלונן עזב את מקום החנייה ונסע, פגש בסולימני, שירד מביתה של אורה, הוכיח וביקר אותו על היותו תלמידו של המתלונן, שהינו נוכל ושקרן, כשבשלב זה התקרב למקום המתלונן ברכבו, סולימני עלה לרכב והשניים הודיעו לו שהם בדרכם למשטרה להתלונן נגדו, כשסולימני הצהיר בפניו שבדעתו לספר במשטרה שראה אותו תוקף את המתלונן.

את הסיבה לפניית המתלונן למשטרה, אף שרק דיבר איתו ולא נגע בו לרעה הסביר הנאשם, בחקירתו הנגדית, בכך ש"הוא חולה נפש... הוא לא יודע בכלל מה הוא אומר", ובכך שדבריו פגעו בו והוא בכלל שקרן.