מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' אבו סנינה

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה, פריצה לרכב, גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון וביטוח.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.11.07 התפרץ הנאשם לדירת מגורים, נטל את מפתחות הרכב ובהמשך לאותן נסיבות גנב את הרכב ונסע בו ללא רישיון וללא ביטוח.

במסגרת הסדר הטיעון אשר גובש בין הצדדים, סוכם כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, וכן מאסר מותנה. התביעה טענה להשתת עונש על פי הרף הגבוה האפשרי, ואילו הסנגור טען כי ניתן להסתפק בעונש מאסר קצר באופן משמעותי.

התובעת הפנתה לחומרת העבירות ולצורך בהרתעת הרבים בעבירות אלה, אולם התייחסה אף לפרק הזמן שעבר מאז מועד ביצוע העבירה ולאותה כברת דרך שעבר הנאשם. התובעת הסבירה כי בשל אותם נתונים לקולא, הלכה התביעה לקראת הנאשם בעצם עתירתה העונשית למאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, ומכאן שיש לקבל את הרף העליון.

הסנגור הדגיש בטיעוניו את נסיבות חייו של הנאשם, את גילו הצעיר, חתונתו הקרובה ואת מסלול השיקום שעבר- כעולה מתסקיר שירות המבחן.

אין חולק בדבר החומרה הקיימת במעשיו של הנאשם. מדובר בשילוב שתי עבירות רכוש מרכזיות אשר מצדיק השתת ענישה מוחשית ומשמעותית. לא אחת מסתיימים תיקים אלה בעונשי מאסר ממושכים, וזאת בשל אותם שיקולי ענישה עליהם עמדה התובעת.

יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבותיו של תיק זה אין מקום למצות את הדין עם הנאשם, וזאת ממספר שיקולים:

א. גילו הצעיר של הנאשם- מדובר בנאשם יליד 1989 ובעת ביצוע העבירה היה בן 18 ו-5 חודשים, וחזקה כי נתון זה הינו נתון משמעותי ביותר במסגרת כלל שיקולי הענישה.

ב. אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות מכל סוג שהוא. אציין בעניין זה כי השילוב בין עבירה שנעברה בשנת 2007 לבין היעדר הרשעות קודמות, מלמדת על חריגותו של האירוע באורחות חייו של הנאשם.

ג. עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד כי לנאשם נסיבות חיים לא פשוטות- אביו נפטר כשהיה בן שנה ואימו נישאה מחדש, אולם התגרשה. החל מגיל 13 עובד הנאשם לפרנסתו ולצורך סיוע בפרנסת משפחתו. שירות המבחן ממליץ על הטלת עונש מאסר קצר בעבודות שירות, וזאת בשים לב לנתונים שתוארו, ואף לכך יש משקל בעיני.

ד. יש לזכור כי הנאשם הודה והביע חרטה, ובכך חסך בזמן שיפוטי. הבעת החרטה של הנאשם, מעניקה פתח של תקווה כי הנאשם לא ישוב וימעד.

בבואי לשקול מהו העונש לו ראוי הנאשם, ומעבר לאותם שיקולים שצוינו לעיל, נתתי דעתי אף לעובדה כי הנאשם עומד להתחתן בעוד כשבועיים, וכי נלמד כי מצבו הכלכלי בכי רע. יש חשיבות בהשארתו של הנאשם בתוך מעגל העבודה והותרת היכולת לפרנס.

הגם שהנני סבור כי הרף אשר הציבה התביעה הינו ראוי, סבורני כי ניתן לסיים הליך זה בגזירת עונש מתון יותר אשר ייתן ביטוי לכלל שיקולי הענישה שפורטו לעיל.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 3 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות בבית החולים הרצוג בגבעת שאול בירושלים החל מיום 26.4.11- שאז יתייצב הנאשם לפני הממונה על עבודות שירות במחוז דרום בשעה 08:00.

2.מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור את אחת העבירות בהן הורשע, למעט עבירה של נהיגה ללא ביטוח.

3.פסילה למשך שלושה חודשים, וזאת על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור הנאשם עבירות של נהיגה ללא רישיון או נהיגה בזמן פסילה.

4.ניתן צו כללי למוצגים בהתאם לשיקול דעת קצין המשטרה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.