מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' מסיקה

בפני

שופטת לאה שלזינגר שמאי

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961.

עפ"י הודעת הקנס שהפכה לכתב אישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט.

2.עפ"י הודעת הקנס, שהפכה לכתב אישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט, בתאריך 03/03/08 שעה 10:30 נהג הנאשם ברכב מ.ר. 9529735 ברח' אצ"ל בראשל"צ, ממזרח למערב. שוטר שנהג בנתיב הנסיעה הנגדי במסגרת סיור שגרתי, הבחין בנאשם שנוהג ברכבו ואוחז בידו השמאלית בטלפון נייד בצבע כהה ומצמיד אותו לאוזן שמאל.

3.בישיבת ההקראה טען הנאשם: "נסעתי ברכב אבל לא דיברתי, גם לא החזקתי אותו. עצרתי בצד ודיברתי בטלפון. השוטר ניגש אליי, המנוע היה כבוי, אחי ראה את זה".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה העד קדניס דרור (עת/1) והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי הבחין בנאשם בעת שנסע לעברו בנתיב הנסיעה הנגדי, כשהוא אוחז ביד שמאל במכשיר טלפון נייד בצבע כהה ומצמיד אותו לאוזן שמאל. השוטר ביצע פניית פרסה ונסע אחרי הנאשם עד שהנאשם עצר את רכבו, וכל אותה עת המשיך הנאשם להחזיק בטלפון ולדבר.

בחקירתו הנגדית, הסביר העד, כי הבחין בנאשם כשהמרחק ביניהם היה קצר וכי שמר עמו על קשר עין רצוף עד עצירתו.

הוא הסביר, כי ביצע את פניית הפרסה תוך מספר שניות, והגיע לרכב הנאשם אותו זיהה כרכב בו בוצעה העבירה קודם לכן לפי סוג הרכב ולפי העבירה המתמשכת.

תגובת הנאשם לדו"ח הייתה: "בדיוק קיבלתי שיחה ועצרתי, לא נהגתי ודיברתי ועצרת אותי במצב עמידה".

6.הנאשם שבחר להעיד, הכחיש נמרצות את השימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה וטען, כי דיבר בטלפון רק כשהרכב חנה והמנוע היה כבוי.

בחקירתו הנגדית הודה, כי לא הבחין בשוטר אלא רק לאחר שזה ניגש אליו כשהנאשם עמד בצד הדרך.

7.עדותו של השוטר עשתה עלי רושם מהימן ודבריו עקביים, כי ראה את הנאשם מחזיק בידו השמאלית מכשיר טלפון ומצמיד לאוזנו השמאלית, כאשר צד זה הוא הצד הפונה לעבר השוטר שנסע בנתיב הנסיעה הנגדי. העד העיד כי הבחין בנאשם מבצע העבירה במהלך נהיגה.

עדותו של השוטר מסתייעת בהודאתו של הנאשם שהודה שקיבל שיחת טלפון.

אני מאמינה לעדותו של עת/1 שהבחין בנאשם כשהוא משתמש בטלפון כאשר הרכב היה במצב נסיעה, השוטר נסע אחריו עד שהגיע למקום בו עצר הנאשם את רכבו.

8.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות.

ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם עדות זו מסתייעת בתגובת הנאשם לדו"ח, על כן ניתן להרשיעו על סמך עדות השוטר בלבד.

9.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.