מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' אוחנה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות הנאשמת שניתן בתאריך 09.03.08.

בקשתה של הנאשמת נתמכת בתצהיר ערוך כדין מתאריך 06.03.10.

הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של אי עצירה לפני קו עצירה כשניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת בעדשה אדומה מהבהבת בניגוד לתקנה 56(א)(3) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

על הנאשמת הושת קנס בסך 1000 ₪, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

בא כוח המאשימה מתנגד לבקשה ומציין כי מדובר בגז"ד שניתן בשנת 2007 וכעת אנו לקראת סוף שנת 2010, הנאשמת טרם ביצעה הפקדה כך שלמעשה אין מעמד לבקשה כל עוד לא ביצעה את הוראות בימ"ש.

מעיון בתיק עולה כי הזמנה לדיון נשלחה לנאשמת בדואר רשום נספר 40202058 ועל האישור המצורף הוטבעה חותמת רשות הדואר ובנוסף נשלחה הודעה שניה לקבלת דואר רשום ב31.12.07.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 240 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

אי התייצבות לדיון

הסיבה לאי התייצבותה של הנאשמת לדיון עפ"י בקשתה הינה כי לא קיבלה הזמנה לדיון וזאת מאחר ומדובר בטעות בתום לב שלא בדקה את הדואר.

סעיף 239 לחסד"פ קובע :

"בעבירות לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה...ופקודת רכב מנועי...בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר....רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים אף בסטיה מהוראות חוק זה."

סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובע:

" בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירות קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, (ההדגשה במקור) אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות לקבלן."

בע"פ (ת"א) 70720 אהוד קריב נ' מדינת ישראל קבעה כבוד השופטת הילה גרסטל כי:

"העולה מקריאה תכליתית של לשון תקנה 44 א הוא, שאיזכור אישור המסירה נעשה כדי ללמד שבניגוד לכללי ההמצאה תחשב הזמנת ההמצאה, להמצאה כדין, אם חלפו 15 יום מיום משלוח ההזמנה..."