מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' ג'ון

הכרעת דין

הנאשמת מואשמת בכך שבתאריך 22.11.07 בשעה 0920 נהגה ברכב בהיותה שיכורה ובדוגמא של אוויר נשוף על פי בדיקת נשיפה שנערכה לה נמצאו 985 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

הנאשמת כפרה באמצעות ב"כ בנהיגה בשכרות. לטענת ההגנה, לא התקיימו תנאי הפעלת מכשיר הינשוף כראוי, הנאשמת לא הייתה שיכורה אלא עייפה, ואין לתת אימון בבדיקת הכיול הואיל ולא קיימת ראיה לערך הגז הנמצא בבלון בכיול.

לאחר שמיעת הראיות, שקילתן ובחינתן, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר בתקינות בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשמת ואיני מקבלת את תוצאות בדיקת הנשיפה כראיה להיותה שיכור, אך שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשמת הייתה שיכורה על פי התנהגותה.

ואלה נימוקי החלטתי :

שכרות על פי בדיקת נשיפה

בעפ"ת (מחוזי ירושלים) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי נפסק כי מכשיר הינשוף הינו מכשיר אמין ומדויק ושולי הביטחון של רף האכיפה הועמדו על 290 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. אלא שעל התביעה הנטל להוכיח את תקינותו של מכשיר הנשיפה הנשוא כתב האישום ואת הפעלתו על פי נהלי ההפעלה.

טרם הפעלת מכשיר הנשיפה יש להמתין פרק זמן של 15 דקות בהן הנבדק לא יאכל, לא ישתה ולא יקיא ופרק זמן של 5 דקות בהן הנבדק לא יעשן. המתנה זו נועדה לוודא את דיוקה של המדידה.

עד התביעה מס' 2, מתנדב אשר עצר את הנאשמת, ערך מזכר (ת/7) בו פירט את נסיבות נהיגתה של הנאשמת ואופן התנהגותה. המתנדב דיווח על האירוע לעד תביעה מס' 1, השוטר אשר הגיע למקום עצירתה של הנאשמת לצורך המשך טיפול באירוע.

המתנדב לא ציין בתרשומת המפורטת שערך כי הקפיד על כך שהנאשמת לא תאכל, תשתה, תקיא או תעשן. המתנדב גם לא ציין כי קיבל הוראה מעד תביעה מס' 1 להקפיד על כך או לוודא זאת. אין כל התייחסות בעדותו של המתנדב לכך שהשגיח על הנאשמת באותו פרק זמן מרגע שנעצרה ועד העברתה לטיפולו של השוטר.

השוטר אמנם סימן על גבי דו"ח הפעלת ינשוף (ת/4) כי לפני ביצוע בדיקת הנשיפה וודא כי הנאשמת לא שתתה הקיאה או עישנה אך עדותו בעניין זה הותירה ספק באשר למילוי תנאי ההפעלה.

השוטר העיד כי הנאשמת המתינה עימו בחדר הינשוף עד שהמכשיר כויל והיה מוכן להפעלה במשך כ-40 דקות (עמוד 2 שו' 16), אך בהמשך עדותו לא ידע השוטר לומר ממתי הייתה הנאשמת בחזקתו ואמר כי אינו חייב להיות נוכח איתה (עמוד 2 שו' 26). עדותו זו מותירה ספק באשר לשאלה האם השגיח השוטר עצמו על הנאשמת טרם הבדיקה והקפיד על כך שלא תאכל תקיא או תעשן או שוידא קיומו של תנאי זה עם עדים אחרים.

לעדותו של השוטר כי נאמר לו בקשר שהנאשמת לא שתתה, אין תימוכין בחומר הראיות, לא בתרשומת שערך במועד האירוע ולא בתרשומת שערך המתנדב. אין גם תימוכין בחומר הראיות לטענת השוטר כי הודיע למתנדב להשגיח על כך שהנאשמת לא תשתה או תעשן.

מכאן, לא הוכח על ידי התביעה מעבר לספק סביר הקפדה על קיומם של נהלי ההפעלה.

בנוסף לכך, לא הוכח מעבר לספק סביר כי בדיקת אימות הכיול שנערכה למכשיר טרם הפעלתו הייתה מדויקת.

על פי פלט בדיקת הכיול (ת/5), היה הערך הרשום על בלון גז הכיול בתחנת המשטרה, ערך של 355.4 מיקרו גרם. אך ערך ריכוז הגז על פי הרשום בטופס הביקורת השגרתית (ת/8) הינו 346.5 מיקרו גרם.

עד תביעה מס' 3, איש המעבדה המשטרתית הסביר בעדותו כי לאחר שבוצעה ביקורת תקופתית בתאריך 23.9.07 ולמכשיר הנשיפה הוזן ערך גז הכיול על פי בלון הכיול שהיה אותה עת בתחנת המשטרה, הוחלף הבלון שבתחנה וערך הבלון החדש הוזן למכשיר. עיון בכרטיס המכשיר אכן מלמד כי בתאריך 18.11.09, מספר ימים לפני האירוע נשוא כתב האישום, הוחלף בלון בתחנה, אך ערך אותו בלון לא נרשם ולא נרשם מהו הערך החדש שהוזן למכשיר הנשיפה אם בכלל.

העד הסביר כי הטכנאי במעבדה "החליף בלון הוא יודע שהוא צריך להזין הוא רושם תקין. זה הנחיה שהוא מקבל והוא יודע את זה ... לא צריך לרשום כל דבר. הוא רשם את הדבר העיקרי שהוא החליף בלון...רק טכנאי מהמעבדה מורשה לעשות את הפעולה הזאת, הוא יוצא לשטח מחליף את הבלון, מן הסתם ערך הבלון הוא שונה, הוא מקליד את הערך של הבלון החדש..." (עמוד 11-12 שו' 20-3).

משלא נרשם מהו ערך גז הכיול אשר הוזן למכשיר הנשיפה לא ניתן לדעת מהו הפער בין הערך שהתקבל בבדיקה לבין הערך שהוזן למכשיר.

יש בכך כדי ליצור ספק נוסף באשר לדיוק תוצאות בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשמת.