מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' בשארי

החלטה

הנאשם בתיק זה מואשם בכך שבתאריך 26.01.08 בשעה 0313 לערך נהג רכב בהיותו שיכור ובדוגמה של אוויר נשוף נמצא רכוז אלכוהול של 515 מיקרו גרם העולה על המידה הקבועה בחוק, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו39א לפקודת התעבורה.

בסיום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי אין עליו להשיב לאשמה הואיל והתביעה לא הוכיחה ולו לכאורה את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. לטענתו לא הוכח ערך מידת גז הכיול אליו מתייחסת בדיקת הכיול. ערך בלון גז הכיול אשר ביחידה, כפי שנרשם בטופס ביקורת תקופתית הינו 347.4 , בעוד שבבדיקת הכיול שבוצעה ביחידה נרשם ערך שונה של 346.3. עוד טען כי ערך גז הכיול לא נבדק במעבדה המשטרתית ועל כן לא הוכח.

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע :

" נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין, הוראות סעיפים 182 ו -183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה ."

הקריטריונים לזיכויו של הנאשם לאחר שמיעת פרשת התביעה תוך קבלת הטענה של אין להשיב לאשמה, פורטו בספרו של כבוד השופט קדמי , על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ג בעמוד 1049:

"המשמעות המעשית של " היעדר הוכחה לכאורה " בהקשר זה היא : כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה "אפילו יינתן בהן מלוא האימון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי ".

"..הרי כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות להוכחת יסודותיה של העבירה...ודי במערכת ראיות ראשונית."

" בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהיימנות ואינו מעניק משקל ראייתי. הטענה ש"אין להשיב לאשמה" נבחנת בהנחה שהראיות שבאו לחובת הנאשם – ואפילו המדובר אך ב"חלקים" או ב"שברים" של עדות – תזכינה במלוא האמון והמשקל הראייתי." ( שם עמוד 1050 )

לאחר שבחנתי את ראיות התביעה והעדויות של עדי התביעה אני סבורה כי הן מקימות תשתית ראייתית אשר יש בה כדי לחייב את הנאשם להשיב לכתב האישום.

העדויות של מפעיל הינשוף אשר טרם בדיקת הנשיפה ערך למכשיר בדיקת כיול, ושל טכנאי המעבדה אשר ערך למכשיר הינשוף ביקורת שגרה בתאריך 11.11.07, מקימות ראיה לכאורה לתקינותו של מכשיר הינשוף.

באמצעות מפעיל הינשוף הוגש פלט בדיקת כיול. המפעיל העיד כי העתיק את ערך בלון גז הכיול הנמצא ביחידה מתוך פתקית הנמצאת על הבלון, רשם אותו על הפלט וערך למכשיר בדיקת כיול. על פי עדותו, הבלון מגיע ליחידה מן המעבדה עם פתקית ועליה הערך הנקוב של הבלון.

טכנאי המעבדה הגיש מסמכים שנערכו על ידו והמעידים על כך שבתאריך 11.11.07 נערכה למכשיר בדיקה תקופתית ובסופה נמצא המכשיר תקין לפעולה. העד ערך תע"צ המעיד על עריכת הביקורת, טופס ביקורת שגרה וכן הוגש באמצעותו כרטיס המכשיר.

העד העיד כי לעניין ערך הגז בבלון הכיול המעבדה המשטרתית מסתמכת על תעודה המוצמדת לבלון על ידי היצרן ואינה בודקת בעצמה את ערך הבלון. ערך הגז כפי שמופיע על גבי התעודה הוכנס למכשיר הינשוף.

העד הסביר את הפער הקיים בין שני ערכי הגז בבלון הכיול, הערך המופיע בטופס ביקורת השגרה והערך המופיע בפלט הכיול, בכך שהבלון ביחידה הוחלף לאחר מועד עריכת ביקורת השגרה, בתאריך 24.12.07 אך ערכו לא נרשם בכרטיס המכשיר.

אני מוצאת כי יש בעדותם של המפעיל וטכנאי המעבדה די כדי להקים תשתית של ראיות לכאורה לתקינות מכשיר הינשוף ולכיולו באמצעות בלוני גז הכיול. ערך גז הכיול כפי שסופק על ידי יצרן הבלון הוקלד למכשיר הינשוף ונבדק בדיקת כיול הן במעבדה והן ביחידה טרם ההפעלה. טכנאי המעבדה הסביר את הפער שבין ערכי גז בלון הכיול בטופס ביקות השגרה לעומת פלט בדיקת הכיול.

טיעוני ב"כ הנאשם, מקומם בשלב הסיכומים אך לא בשלב בו בוחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה ונותן לראיות התביעה את מלוא המשקל הראייתי.

נוכח האמור לעיל על הנאשם להשיב לאשמה.

לתשומת לב הצדדים - במועד שנקבע ליום 21.11.10 בשעה 1100 תישמע פרשת ההגנה.

המזכירות תעביר את החלטתי לתביעה ולב"כ הנאשם.