מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' כחלון

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1. בכתב האישום נטען כי ביום 2.6.07 סמוך לשעה 18:00, ברחוב בוסל 2 בנתניה, התווכח הנאשם עם שכנתו אודות הגדר בחצר המשותפת, ובמהלך הויכוח איים עליה בכך שאמר:"שאם יראה כל חומר לבניית הגדר, יקח פטיש וידפוק לה בראש", וזאת כדי להפחידה ולהקניטה.

לאחר הויכוח תקף הנאשם את המתלוננת, דחף אותה בחוזקה והיא נפלה ונחבלה בידה ובראשה.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ותקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק.

2.במענה לכתב האישום טען הנאשם כי האירוע התרחש בחצרו המצויה ברחוב אונטרמן 17 א' בנתניה ולא בבית המתלוננת, וכי הוא לא איים על המתלוננת אלא שבמסגרת ויכוח ארוך ביניהם על בניית גדר משותפת, הוא אמר לה שאם תבנה את הגדר על שטחו, הוא יוריד כל אבן באמצעות פטיש.

הנאשם הכחיש גם את התקיפה הנטענת, באומרו כי המתלוננת הגיעה לחצרו הפרטית כדי לשוחח עימו בנושא הגדר, הוא ביקש ממנה לצאת והיא סירבה, ואז הפילה עצמה על הארץ והחלה לצעוק, והוא רק סייע בידה לקום.

3.המתלוננת, נעימה חננאל, ילידת 1932, והנאשם יליד 1970, הם שכנים הגרים בבתים סמוכים וחצרותיהם גובלות זו בזו, כאשר בין החצרות הפרידה גדר.

המתלוננת גרה במקום שנים רבות, עוד לפני שהגיע לשם הנאשם, ולדבריה, הוא הרס את הגדר שהיתה במקום והבטיח לבנות חדשה, אך למרות שחלפו שנתיים מאז ההריסה הוא לא מילא את הבטחתו.

המתלוננת העידה כי ביום שבת 2.6.07, דפק הנאשם על דלת ביתה ורצה לשוחח איתה בנושא הגדר, והיא אמרה לו שאם הוא לא יבנה את הגדר שהרס, היא תעשה זאת בעצמה. הנאשם השיב כי אם יראה חומר הקשור לבניית הגדר "יקח פטיש וישבור לי את הראש".

המתלוננת כעסה על התגובה והחליטה לדבר על כך עם אישתו של הנאשם. היא הלכה לביתם, ואז תפס אותה הנאשם ותקף אותה: "הוא תפס אותי עם שתי ידיים וזרק אותי איזה 3 מטר. היה שם בטון שהוא בנה. אם היה זורק אותי על הראש הייתי מתה. קיבלתי מכה ביד ימין ועד עכשיו היד שלי נפוחה..." (עמוד 5).

המתלוננת פנתה לבית החולים שם נבדקה וטופלה, והיא הציגה תעודה רפואית על הפגיעה שנגרמה לה (ת/2).

4.בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי מדובר בסכסוך בינה לבין הנאשם על גודל השטח, וכי הגדר שהיתה בנויה במקום חרגה לתוך שטחו של הנאשם, והיה ביניהם ויכוח על מיקומה הנכון של הגדר.

המתלוננת אישרה גם כי ניתן פסק דין כנגדה וכנגד בעלה, לפיו עליהם לסלק את ידם משטחו של הנאשם ולשלם לו פיצויים בסך 30,000 ₪, וכי ההליכים בין הצדדים עדין לא הסתיימו (נ/4, נ/5).

עוד סיפרה המתלוננת בחקירתה, כי היא פנתה למשטרה מספר פעמים והגישה תלונות על התנהגותו של הנאשם, וכל התלונות נסגרו, לרבות התלונה נשוא תיק זה, אשר הטיפול בה חודש רק לאחר הגשת ערר מטעמה (עמודים 9-10, נ/3).

ב"כ הנאשם חקרה את המתלוננת על נסיבות האירוע, ועל הפער בגירסאותיה בין ההודעה במשטרה לבין העדות, כאשר בהודעה מסרה כי היא יצאה לגינה בביתה, שם פנה אליה הנאשם והחל בשיחה עימה, כשלפתע הוא התקרב אליה ותקף אותה (נ/1), בעוד שבעדות תיארה שיחה שהחלה בתוך ביתה כשהנאשם הגיע אליה ובתום השיחה הלך לביתו, והיא זו שבאה לדבר עימו ואירוע התקיפה התרחש בחצרו, והמתלוננת חזרה על הגירסה שבעדות כי קודם הגיע הנאשם לביתה ואחר כך היא זו שבאה אליו (עמוד 8).

5.סיון מוגני היתה שוטרת שח"מ אשר הגיעה לביתה של המתלוננת ביום האירוע ורשמה דוח פעולה.

על פי הדוח מסרה לה המתלוננת כי בעת ששוחחה עם הנאשם בנושא הגדר המשותפת החל ביניהם ויכוח מילולי ופיזי, וכתוצאה מכך נמצא במרפק ידה הימנית של המתלוננת פצע עם דימום קל ומספר שריטות (ת/3).

העדה נחקרה על שעת ההגעה לבית המתלוננת, ואישרה כי היו מספר קריאות טלפוניות בנושא זה משעה 19:00 לערך, והיא הגיעה למקום סמוך לשעה 20:00, גבתה את תלונת המתלוננת ורשמה את דוח הפעולה (עמודים 11-12).

6.הנאשם העיד כי הוא נשוי, אב ל-6 ומתגורר בסמיכות לבית המתלוננת כחמש שנים. לדבריו, בין הצדדים היו יחסים טובים וקרובים, והוא אף סייע לה ולמשפחתה בנושאים שונים (ראה עדותו של יוסף דהן).