מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' שניפר ואח'

הכרעת דין לנאשם 1

הנאשם הודה בעבירות של הסגת גבול וגניבה המיוחסות לו בכתב אישום שתוקן לגביו במסגרת הסדר טיעון.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן בהיות הנאשם והנאשם האחר משרתים בשרות חובה בבסיס צבאי בצריפין הסיג הנאשם גבול למשרדה של קצינה שנמצא בבית ספר להדרכה בבסיס צבאי בכך שפתח את חלון המשרד ונכנס למשרד בכוונה לבצע גניבה ובנסיבות אלה, נטל מהמשרד מחשב נייד.

באירוע אחר, בבסיס אב"כ במחנה ידין פתח הנאשם ביחד עם האחר מנעול חדר דיונים הם נכנסו ונטלו מקרן השייך לצבא.

בארוע אחר באותו בסיס נכנס הנאשם בצוותא חדא עם האחר למשרדו של אלוף משנה בכך ששברו את סורג החלון ונכנסו למשרד בכוונה לבצע גניבה וגנבו צגי מחשב צבאיים, מחשב נייח צבאי, מחשב נייד צבאי, מקלדת צבאית, עכבר, עכבר אופטי ותושבת, מקרן, כבלי מחשב, מטען למחשב נייד, שלט למקרן, סכיני מכתבים, מערכת תחתיות כוסות, קופסה ובה מגנטים, מפצל מסך פלוס שנאי.

ב"כ המאשימה הודיע במעמד הצגת ההסדר על הסכמה כי בטרם הרשעה יופנה הנאשם לשרות מבחן לקבלת תסקיר שלא יחייב מי מהצדדים וכי אין כל הסדר לעונש.

עתה בפני תסקיר שרות מבחן הסוקר רקעו, נסיבותיו ואורח חייו של הנאשם ומכיל בסופו המלצה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך הטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות.

שירות המבחן מתייחס לאורח החיים הנורמטיבי שניהל ומנהל הנאשם למעט האירועים מושא כתב האישום ומתרשם מנטילת האחריות מצידו של הנאשם על המעשים.

נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות כאשר בכל התקופה הזו לא נכשל הנאשם בשום מעשה פלילי ונוכח גילו הצעיר והעובדה שהוא עומד בתחילת דרכו בתחום מקצוע המחשבים – אותו רכש תוך השגת הישגים גבוהים - ממליץ שרות המבחן להימנע מהרשעה.

יצוין כי שרות המבחן מצביע על עבודתו הברוכה של הנאשם בשנים האחרונות בתחום המחשבים במערך תמיכה של גוף ציבורי רפואי, זכה לתעודת עובד מצטיין בשנה האחרונה וקיים חשש שהרשעתו בפלילים עלולה לפגוע בהזדמנויות תעסוקתיות שעשויות להיפתח בפניו.

הסנגור מבקש לאמץ ההמלצה ואילו עמדת המאשימה להרשעה תוך ענישה שתכלול רכיב של מאסר על תנאי, קנס ושל"צ בהיקף משמעותי.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים כל זאת לאור ההלכות הרלבנטיות.

טרם שאדון בנסיבות המקרה שבפני אעמוד על הכללים על פיהם יבחן ביהמ"ש אם ראוי לעשות שימוש בסמכות לסיום הליך ללא הרשעה.

הימנעות מהרשעה – מתי?

המסגרת הדיונית המאפשרת הימנעות מהרשעה מקורה בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין ולפיו:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, כדין צו מבחן".

בחינת השאלה אם יש מקום להימנע מהרשעה נעשית בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה.

הכלל הינו כי מקום בו מודה נאשם בבצוע עבירה ירשיעו בית משפט וראו לעניין זה דברי כבוד השופטת ביניש כתוארה דאז בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 875-876:

"על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאינטרס ההרתעה. אמנם, סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 וכן סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיכים את בית המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת לציבור, תוך הימנעות מהרשעה. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל "רק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר..." (ראו דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני ואח', פ"ד נד(3) 685, 690; עוד ראו: ע"פ 2513/96 , 3467 מדינת ישראל נ' שמש וגז, פ"ד נ(3) 682, 683). ככלל, יימנע בית- המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים בהם ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים; ובלשונו של הנשיא שמגר: כאשר "אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה" (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עוד ראו: דברי השופטת דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337,342; דברי השופט קדמי בע"פ 2972/97 עמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו; עם זאת, על דרך הכלל, לא יימנע בית – המשפט מהרשעת הנאשם הבגיר אם הוכח כי ביצע את העבירה" (ההדגשות אינן במקור – נ.ד.).

משמע, רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ישתמש בית המשפט בסמכותו ויימנע מהרשעה וזאת לאחר מאזן בין אינטרס הציבור הדורש כי נאשם שביצע עבירה יצא מלפני בית המשפט עם תג הרשעה לבין אינטרס הנאשם שלא להיות מוכתם בכתם של הרשעה.