מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' עזרא

החלטה

הנאשם הודה בעבירה של הסעת תושב אזור אשר אינו רשוי להימצא בישראל וזאת בנסיבות המפורטות בכתב האישום ולפיהן בתאריך 2/11/06 בשעות הבוקר בשער המהיר בנתב"ג הסיע תושב אזור.

במעמד ההודיה הודיעה התביעה כי הגיעו להסכמה לפיה טרם הרשעה ישלח הנאשם לתסקיר לשם בחינת אי הרשעה וכי עמדת התביעה הינה להרשעה.

עתה מונח בפני תסקיר שירות מבחן הסוקר את רקעו של הנאשם, נסיבותיו והתייחסותו לעבירה כאשר שרות המבחן מציין כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על בצועה ומביע חרטה. מדובר במי שמנהל אורח חיים נורמטיבי ללא עבר פלילי למעט הרשעה מבי"ד צבאי.

הסנגורית מבקשת להמנע מהרשעה וזאת נוכח העובדה שהנאשם החל בתהליכי קבלת אזרחות אוסטרלית ועומד להקים שם את מרכז חייו לרבות הקמת משפחה עם אשה אותה הכיר באוסטרליה. הרשעה פלילית עלולה לפגוע בסיכוייו לקבל אזרחות אוסטרלית וגם אם יחליט לגור בארץ יפגעו סיכוייו לעסוק בתחום הטכנולוגי בו הוא משתלם.

הסנגורית מפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם וטוענת כי במאזן בין הנזק שיגרם לו אם יורשע, לבין הנזק שיגרם לחברה אם לא יורשע נוטות כפות המאזניים לטובתו.

עוד מצביעה הסניגורית על כך שהנאשם שב במיוחד מאוסטרליה לצורך פגישה עם שירות המבחן ולצורך המשפט.

הסנגורית המלומדת הציגה אסופה של מסמכים הנוגעים ללימודי הנאשם באוסטרליה ועל יסוד הנימוקים שפרטה בטעוניה היא מבקשת להימנע מהרשעה.

גם שרות המבחן ממליץ מהנמוקים המפורטים בתסקיר להמנע מהרשעה.

אדרש תחילה להלכה החלה לענין המנעות מהרשעה:

הכלל הוא כי מקום בו הודה נאשם בביצוע עבירה – ירשיעו בית המשפט ואילו הימנעות מהרשעה הינה החריג לכלל – חריג אשר יעשה בו שימוש רק בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. ראו לעניין זה דברי כבוד השופט א. לוי בע"פ 9150/08.

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית- המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק." (הדגשה שלי נ.ד).

ואכן, בחינת השאלה אם יש מקום לבטל ההרשעה נעשית בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה בשאלת הימנעות מהרשעה:

כאמור לעיל, רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ישתמש בית המשפט בסמכותו וימנע הרשעה (ראו לעניין זה ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על, 737(3) 85 וכן ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337).

בבוא בית המשפט לשקול האם יש מקום להימנע מהרשעה בדין יערוך מאזן בין אינטרס הציבור הדורש כי נאשם שביצע עבירה יצא מלפני בית המשפט עם תג הרשעה לבין אינטרס הנאשם שלא להיות מוכתם בכתם של הרשעה.

ודוק: ככל שחומרתה של העבירה רבה כן יגבר האינטרס הציבורי ויטו כפות המאזנים לכיוון הרשעה.

במסגרת השיקולים הנוגעים לאינטרס הנאשם יש ובית המשפט שוקל את החשש מפגיעה בעתידו הלימודי או המקצועי של נאשם. יש ושיקול זה מביא את בית המשפט להימנעות מהרשעה ומנגד יתכן שיועדף האינטרס הציבורי על פני אינטרס הנאשם גם בעניין זה. כך או אחרת כל מקרה נדון לגופו ובהתאם לנסיבותיו.

ולעבירה בתיק שלפני:

בשורה של החלטות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון על פוטנציאל הסיכון הנשקף לציבור בישראל מעבירות על חוק הכניסה לישראל ועל זכותה של מדינה ריבונית להגן על גבולותיה במגמה למנוע סיכונים אלה.

לאחרונה חזר ונדרש בית המשפט העליון לענישה הראויה בעבירות על חוק הכניסה לישראל והכוונה לרע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2) 1255.