מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' מלכה

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה").

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בכתב האישום ומהן עולה כי ביום 26/10/08 בסביבות השעה 10:00 בכביש 443 הסיע הנאשם 6 תושבי אזור השוהים שלא כדין בתחומי מדינת ישראל בלא אישורי שהייה (להלן: "תושבי האזור"). באותן נסיבות ובטרם הגיע הנאשם למחסום ארעי שהקימו השוטרים לבש הנאשם מדים של שוטר משמר הגבול וזאת בכוונה לעבור בנקל את המחסום. משנדרש לעצור את רכבו לצורך בדיקה דרש מתושבי האזור לכסות עצמם בסדין, המשיך בנסיעתו ולא נענה לקריאת השוטרים שדרשו ממנו לעצור.

במסגרת הסדר הטיעון נשלח הנאשם לשירות המבחן.

ב"כ המאשימה עותרת להותיר את ההרשעה על כנה וכן לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופסילה.

לשיטת התביעה מדובר בעבירה חמורה שעל פי נסיבות החיים וההלכות הנלמדות מבית המשפט העליון מחייבת הרשעה. בנוסף הנסיבות המסוימות מלמדות על חומרה רבה: הנאשם הסיע 6 תושבי אזור. הנאשם נערך מבעוד מועד והיה מודע למעשיו ולהשלכותיהם לפיכך לבש מדים של שוטר מג"ב וזאת בכוונה לעבור במחסום בנקל ואף דרש מהנוסעים ברכבו לכסות עצמם בסדין ובהמשך לא נענה לקריאת השוטרים שדרשו ממנו לעצור. כמו כן חומרת הנסיבות מתיישבת עם התיקון לחוק הכניסה לישראל לפיו מספר הנוסעים מהווה נסיבה מחמירה.

באשר לאמור בתסקיר – מבקשת ב"כ התביעה להותיר את ההרשעה על כנה ולא להעתר להמלצת שירות המבחן לביטולה והטלת של"צ בין היתר משום שלא הוכחה פגיעה ברורה וכן לאור החומרה וההלכות האמורות.

הסנגור מבקש כי בית המשפט יעתר להמלצת שירות המבחן ויבטל את הרשעתו בדין ולחילופין ישלח את הנאשם לממונה לצורך קבלת חוות דעת.

לדבריו מספר שיקולים מצדיקים אי הרשעה:

הנאשם לקח אחריות והודה בכתב האישום אשר תוקן באורח משמעותי. בנוסף הביע צער על מעשיו. כמו כן מדובר במעידה חד פעמית שהתרחשה בשנת 2008 ומאז ועד היום לא נזקפו לחובתו הרשעות נוספות, מדובר בהרשעה יחידה וכי מדובר במי ששינה את אורחותיו.

באשר לנסיבות מציין הסניגור כי לטענת הנאשם הוא הסיע עובדים של חבר שקיווה לקבל ממנו בתמורה עבודות חשמל.

עוד מפנה הסנגור למכתבי המלצה שהוגשו על ידו ומהם עולה התרשמות מאישיותו החיובית..

לטענת ההגנה ההרשעה עלולה לפגוע באופן ממשי בפרנסתו לאור העובדה שמדובר במי שפוטר לאחרונה בשל מצוקה במשק מעבודתו כמורה למוסיקה בבית ספר אורט. ודהיינו עובדה זו מלמדת לטעמה כי במידה שההרשעה בדין תיוותר הפגיעה בו תהיה משמעותית בהבט של הפרנסה. בתוך כך מדגישה ההגנה את הנסיבות האישיות של הנאשם ובהן אביו שנפטר והעובדה כי הוא סועד את אמו החולה (כעולה מן המסמכים שצורפו). לטענתה פרנסת אמו אף היא על שכמי הנאשם ועל כן הרשעתו תקטע את פרנסתם.

עוד מפנה ההגנה למצבו הנפשי של הנאשם שהינו בכי רע והוא נזקק לטיפולים פסיכולוגיים .

באשר לפסיקה במטרייה מבקשת ההגנה להדגיש כי בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם שוקל את הנסיבות האישיות וכל מקרה לגופו כעולה מפסק הדין אליו הופניתי.

שקלתי נסיבות העניין וטיעוני ב"כ הצדדים אומר תחילה כי בקשת ההגנה לבטל את הרשעה איננה מתקבלת על דעתי.

בחינת השאלה אם יש מקום לבטל ההרשעה נעשית בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה בשאלת הימנעות מהרשעה:

הכלל הינו כי מקום בו מודה נאשם בבצוע עבירה ירשיעו בית משפט. רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ישתמש ביהמ"ש בסמכותו וימנע מהרשעה (ראו לעניין זה ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על, 737 (3) 85 וכן ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) (337)).

בבוא בית המשפט לשקול האם יש מקום להימנע מהרשעה בדין יערוך מאזן בין אינטרס הצבור הדורש כי נאשם שביצע עבירה יצא מלפני בית המשפט עם תג הרשעה לבין אינטרס הנאשם שלא להיות מוכתם בכתם של הרשעה.

ודוק: ככל שחומרתה של העבירה רבה כן יגבר האינטרס הציבורי ויטו כפות המאזנים לכיוון הרשעה. על המאזן הנדרש עמד ביהמ"ש בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד נ"ד (3) 685: