מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' יצחקי

החלטה

בענינו של הנאשם התקבל תסקיר שרות מבחן.

הסנגורית עותרת לשליחת הנאשם לתסקיר משלים וזאת משום שלשיטת ההגנה יצא שרות המבחן מתוך נקודה מוטעית לפיה הורשע הנאשם בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע בעוד שבפועל הורשע באישום מתוקן ודהיינו בקבלת נכסים שהושגו בעוון.

אליבא דהגנה, שלילת האחריות שבאה מצדו של הנאשם במקרה זה נבעה לא מתוך העדר אחריות לעבירה בה הורשע אלא משום שלכתחילה הוצג בפני הנאשם על ידי קצינת המבחן אישום אשר בו לא הורשע ודהיינו קבלת נכסים שהושגו בפשע. לגבי עבירה זו אכן לא נטל הנאשם אחריות, ובצדק.

שקלתי טענות הסנגורית ועיינתי בתסקיר שרות המבחן.

אומר תחילה כי כתב האישום אשר הועבר לשרות המבחן ואשר היה בפני קצינת המבחן עובר לראיון והפגישה עם הנאשם ובמהלך הפגישה עם הנאשם הינו כתב האישום המתוקן. מעולם לא הועבר לשרות המבחן כתב האישום המקורי והפעם הראשונה שכתב אישום הועבר לשרות המבחן היתה על פי החלטתי מיום 12.5.09 וזהו כתב אישום מתוקן.

הנה כי כן, נשמט כבר בשלב זה הבסיס מתחת לטענת הנאשם ששלל אחריות משום שהוטח בפניו שביצע עבירה של קבלת נכסים בפשע ולא בעוון.

בנוסף, עולה מתסקיר שרות המבחן כי שרות המבחן ער לכך שהנאשם הופנה לשרות "בגין ביצוע עבירה שענינה קבלת נכסים שהושגו בעוון" – ציטוט מהתסקיר עצמו.

הנה כי כן, שרות המבחן עורך את התסקיר כאשר הוא מתיחס לעבירה בה הואשם והורשע הנאשם ודהיינו קבלת נכסים שנתקבלו בעוון ולא בפשע.

למרות זאת, שלל הנאשם בפני שרות המבחן כוונה פלילית ולטענתו לא ידע כי הסחורה גנובה ולא נכח בזמן העמסתה.

בידוע הוא שעבירת הגניבה הינה עבירת עוון ולא פשע וגם לכך למדה אני כי הנאשם עת שלל כוונה פלילית לפני שרות המבחן, התיחס לאותה עבירה בה הורשע ועל כך נסובה הפגישה ועל כך נסוב התסקיר.

בנסיבות אלה ונוכח התרשמות שרות המבחן כאמור בתסקיר ואשר מחמת צנעת הפרט לא אמשיך לפרט, מוצאת אני כי אין כל טעם בשליחת הנאשם לקבלת תסקיר נוסף.

הנאשם היה מודע לתכלית הפגישה, מסר את הדברים לפני שרות המבחן באופן שהיה ברור לו נושא השיחה, נושא האישום, ולא חלה כל טעות באשר לעמדתו לגבי העבירה בה אכן הורשע.

ידי שרות המבחן מלאות עבודה.

לא אחת נתקלת אני, למרבה הצער, במקרים בהם נאשמים עצורים עד תום ההליכים או משוחררים בתנאים מגבילים באופן משמעותי אשר לגביהם מתבקשת אני על ידי שרות המבחן לדחות לקבלת תסקיר מחמת עומס המוטל על שרות המבחן וקצרה ידי מלהושיע.

בכאב לב לעיתים אני דוחה ענינם של נאשמים עצורים עד תום הליכים לשם קבלת תסקיר וזאת משום העומס.

בנסיבות אלה אין כל הצדקה לדחות לקבלת תסקירים מקום בו הדברים ברורים כאשר דחיות כאלה באות לא אחת על חשבון מי שחירותו מוגבלת.

נכון הוא שיש ובית המשפט נעתר לבקשת נאשם ולמרות האמור בתסקיר ולמרות התנגדות התביעה דוחה בית המשפט לקבלת תסקיר משלים. כל מקרה נדון לגופו וכמובן שבית המשפט בהחלטתו אינו מפרט מחמת צנעת הפרט אותן נקודות המופיעות בתסקיר ואשר מצדיקות לטעמו של בית המשפט העתרות לבקשה כזו.

ממילא אין להקיש ממקרה אחד למשנהו.

הכלל הוא שכאשר יש תסקיר ברור אין מטריחים את שרות המבחן בתסקיר נוסף ואילו העתרות לבקשה הינה החריג ורק באותם מקרים חריגים המצדיקים זאת.