מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' אגבריה ואח'

גזר דין לנאשם 1

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של העסקת שני תושבי אזור בניגוד לחוק הכניסה לישראל, המיוחסת לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון.

במסגרת ההסדר הודיעו הצדדים על הסכמה כי הנאשם יישלח לתסקיר תוך שההגנה מבקשת שתיבחן אפשרות הארכת מאסר מותנה התלוי ועומד נגד הנאשם ואילו עמדת התביעה הינה להפעלת עונש המאסר המותנה וכן השתת רכיב של עונש מאסר בפועל של שישה חודשים אשר ירוצו בחופף ויכול וירוצו בעבודות שירות.

בנוסף הודיעו הצדדים על הסכמה לעונש מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪.

הוגש תסקיר שירות מבחן הסוקר את רקעו ונסיבותיו של הנאשם.

הנאשם טען בפני שירות המבחן כי העדפתו להעסיק תושבי אזור הינה משום שהם עובדים יותר איכותיים מבחינת התפוקה, האחריות, העלות הכספית, הזמינות והמסירות.

שירות המבחן מתרשם כי ייתכן שעל רקע נטילת אחריות ותפקיד של מפרנס ותומך במשפחה ניתן להבין את מעורבותו החוזרת בפלילים של הנאשם בעבירה של העסקת עובדים זרים המאפשרים לו להתפרנס היטב.

עוד מתרשם שירות המבחן כי הנאשם מנסה להשליך את האחריות לעבירה על גורמים חיצוניים באופן מניפולטיבי וכי הנאשם אינו מחובר לאחריות ביחס לעבירה.

בנסיבות בהן אינו נרתע מלחזור ולעבור על החוק פעם אחר פעם בהקשר להעסקת עובדים זרים ובהיעדר קיום נזקקות טיפולית נמנע שירות המבחן מהמלצה לגביו ובתוך כך אינו בא בהמלצה להארכת עונש המאסר המותנה .

בא כוח המאשימה מבקש לאמץ את הסדר הטיעון ברף הגבוה וזאת מהנימוקים המפורטים בטיעוניו.

הסניגור מבקש לאמץ את חלקו של ההסדר הנוגע לרכיב הכספי והרכיב צופה פני עתיד תוך שהוא מבקש כי בית המשפט יאריך את עונש המאסר המותנה וזאת בנסיבות המפורטות בטיעוניו. עיקרן -הנסיבות האישיות, לרבות הסיטואציה אליה נקלע הנאשם עקב מחלת אביו כאשר הנסיבות המשפחתיות הביאו אותו ליטול אחריות לגבי פרנסת המשפחה ובתוך כך נטל אחריות על ניהול העסק אשר במסגרתו הועסקו העובדים הזרים.

הסניגור מבהיר כי אין המדובר בהתנערות מאחריות מהעבירה כפי ששירות המבחן הבין זאת. הנאשם נוטל אחריות על ביצוע העבירה ודבריו באשר נסיבות ביצוע העבירה לא באו כניסיון להתנער מאחריות אלא ליתן את הרקע לביצוע העבירה.

לשיטת ההגנה עומד הנאשם בתנאים שנקבעו בחוק והמאפשרים הארכת עונש המאסר המותנה, וזאת משום שיהיה זה לא צודק להפעיל את עונש המאסר המותנה, בין השאר על רקע היות התיק תיק ישן וכן לאור הקשיים הראייתיים והנסיבות המשפחתיות.

שקלתי נסיבות העניין וטיעוני באי כוח הצדדים.

אומר תחילה כי בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון, הבהיר בית המשפט העליון את חומרת העבירות על חוק הכניסה לישראל זאת החל בהלכת חטיב. בהמשך חודדה ההלכה בהלכת אבו סאלם ובהמשך ברע"פ 3173/09 פארגין נ' מדינת ישראל, תק- על 2009 (2) 1255.

בהלכת פארגין עומד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט רובינשטיין על זכותה וחובתה של המדינה:

"לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא יתכן חולק, בתחום הבטחוני ומעבר לו, לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו- אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמטעמים ידועים, שלא ניכנס אליהם, מצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני... הבסיס הנורמטיבי הספציפי הוא עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952..."

כמובן שהפועל היוצא של חובה זו הינו הצורך להקפיד כי תושבי אזור שאינם מורשים לשהות בישראל לא יועסקו בה שהרי ככל שימצאו מסיעים, מלינים, ומעסקים יפרחו כך העשבים השוטים של עבירות הכניסה שלא כדין. ואכן מבהיר כבוד השופט רובינשטיין כי עבירת הכניסה לישראל שלא כדין מצויה בדרגה נמוכה יותר מעבירות של הלנה, ההעסקה והסעה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה.

"אמות מידה שנקבעו בפרשת אבו סאלם יפה כוחן, בחלקן, גם בענייננו; מחד גיסא משלא נתפוגג, כלשון בית המשפט שם, הסיכון הבטחוני, נוכח קיומו ואיומו הנמשך של הטרור, "שיקולי הרתעה- הרתעת היחיד והרתעת הרבים- עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה".

זה המקום להבהיר כי נפיצות העבירות על חוק הכניסה לישראל מעמידה את הרשויות המופקדות על אכיפת החוק בישראל בפני קשיים ועומסי עבודה משמעותיים וכל מקרה בו אדם מעסיק מלין או מסיע שוהה בלתי חוקי הרי יש בכך משום הכבדה ניכרת נוספת על הרשויות המופקדות על אכיפת החוק מה שמצדיק החמרה בענישה.