מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' אבו עאנם

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על-פי האמור בכתב האישום אמנון חסון (להלן: אמנון) הזמין ביצוע עבודות אלומיניום בביתו מבאסם שויש (להלן: המתלונן). באותן נסיבות שילם אמנון למתלונן כספים על חשבון העבודה. בהמשך, משלא ביצע המתלונן את העבודה כפי שנקבע, החזיר המתלונן לאמנון שיק בסך 35,000₪ (להלן: השיק) כהחזר לתקבול שקיבל מאמנון עבור העבודה. בהמשך, הפקיד אמנון את השיק, ומשחזר השיק העבירו אמנון לנאשם על מנת שיגבה מהמתלונן את השיק.

בהמשך לכך, מתוארים בכתב האישום האירועים הבאים:

כשלושה שבועות עובר לתאריך 10.2.08 התקשר הנאשם למתלונן ואיים עליו באומרו "אתה לא תחייה, אשבור לך את הרגליים, יוציאו לך את הציפורניים ותמות לאט לאט".

ביום 27.1.08 הזיק הנאשם במזיד לרכוש המתלונן בכך שדקר באמצעות מכשיר חד את שני צמיגי מכוניתו של המתלונן שחנתה אותה עת בסמוך לבית המתלונן.

ביום 28.1.08 איים הנאשם על המתלונן באמצעות הטלפון באומרו "שזה עוד משחק ילדים לעומת מה שאני אעשה לך".

מספר ימים עובר לתאריך 10.2.08 הגיע הנאשם לביתו של המתלונן ואיים בפני בתו של המתלונן כי ישבור למתלונן את הרגליים ויטחן אותן. בהמשך לכך, הזיק הנאשם במזיד לרכושו של המתלונן בכך שתלש את הפעמון בכניסה לביתו.

עדויות התביעה

המתלונן, מר בסאם שויש, העיד מטעם התביעה. לדבריו הוא עובד בעבודות אלומיניום, ואמנון שכר את שירותיו כדי לבצע עבודות בביתו. אמנון שילם לו מקדמה בסך 35,000 ₪, והמתלונן מסר לאמנון בתמורה שיק בטחון בסכום זהה. לאחר שהעבודה התעכבה, דרש אמנון את כספו בחזרה, והמתלונן מסר שאין ביכולתו להחזיר לאמנון את הכסף (עמ' 10 לפרו). בהמשך לכך, התקשר אליו הנאשם, ואמר למתלונן שהוא קנה את השיק של המתלונן מאמנון, ושמגיע לו סך של 40,000 ₪. המתלונן השיב שהחוב הוא בסך של 35,000 ₪, וכי בינתיים אין לו כסף לשלם. הנאשם אמר לו שעליו לשלם 40,000 ₪, וכי כל יום איחור יעלה לו 5,000 ₪ נוספים. הנאשם הוסיף ואמר שלא יהרגו אותו, אלא יוציאו לו את הציפורניים שלו, ושהוא ימות לאט לאט. הנאשם אף אמר שישברו לו את הרגליים והידיים. במקרים נוספים, הנאשם התקשר וקילל אותו (עמ' 11 לפרו').

המתלונן הוסיף והעיד, כי אשתו התקשרה אליו וסיפרה לו שראתה את הנאשם בכניסה לבית, והנאשם שאל היכן הוא, ואמר שהוא לא יזוז מהמקום עד שהמתלונן יגיע. לאחר מכן, הנאשם התקשר למתלונן, אך זה לא ענה לו. כאשר הגיע לביתו, אשתו סיפרה לו שהנאשם עשה משהו לגלגלי הרכב. המתלונן בדק את הגלגלים, ומצא את שני הגלגלים בצד ימין ללא אויר. למחרת בבוקר הבחין בסימני דקירה על הגלגלים (עמ' 11 לפרו'). המתלונן התקשר לנאשם והשאיר לו הודעה במענה הקולי: "תודה רבה על מה שעשית לי". לאחר מכן, הנאשם התקשר אליו ואמר לו שהוא שמע את ההודעה, ושמה שהיה זה בגדר משחק ילדים עדיין (עמ' 12 לפרו').

עוד העיד המתלונן, כי בהמשך התקיימו שיחות טלפון נוספות בינו לבין הנאשם. כאשר המתלונן שאל את הנאשם מדוע הוא עוסק בכך, שהרי מדובר בחוב לאמנון ולא אליו, השיב הנאשם, כי זאת עבודתו, וכי הוא קנה את השיק. הנאשם אף הציג לו צילום של השיק. כאשר המתלונן התקשר לאמנון, השיב לו האחרון שהשיק כבר לא אצלו, וכי הוא קיבל כבר את הכסף. בהמשך, הנאשם שוב איים על המתלונן (עמ' 13 לפרו'). המתלונן הכחיש כל חוב שלו כלפי הנאשם (עמ' 14).

בחקירתו הנגדית העיד המתלונן כי אמנון שילם לו 35,000 ₪ ובתמורה המתלונן מסר לאמנון שיק בסכום זהה כבטחון, וכי אמנון ניסה להפקיד את השיק בבנק, אך השיק חזר (עמ' 15). המתלונן העיד כי אמר לאמנון להפקיד את השיק אבל אמנון אמר לו שהשיק לא אצלו. עוד העיד כי את הכסף לא קיבל אמנון ממנו. עוד העיד כי אמנון מסר לו שקיבל את הכסף, שהשיק אינו ברשותו. כן טען כי לא ראה את השיק אצל הנאשם אלא רק את הצילום (עמ' 16-17).

עוד העיד המתלונן בחקירה הנגדית כי אשתו שגתה בהודעתה במשטרה לגבי מועד האירוע. לטענתו האירוע חל ביום 27.1 ולא ב- 13.2. כן העיד שלא צילם את הצמיגים המנוקרים אלא רק הגיש תלונה במשטרה. המתלונן העיד כי תיקן את הצמיגים רק מספר ימים לאחר מכן, כיוון שהיה ברשותו רכב נוסף לצרכי עבודה, והוא עשה בו שימוש (עמ' 18).

עוד העידה מטעם התביעה אשת המתלונן, גב' נארימן אבו צביח (להלן: המתלוננת). המתלוננת העידה כי ביום 13.2 הגיעה לביתה יחד עם ילדיה והבחינו בנאשם ליד רכבו של המתלונן (עמ' 22). לטענתה הנאשם טען שהוא מחפש את המתלונן ושיחכה לו עד שיגיע. לדבריה, כששאלה את הנאשם מי מחפש את המתלונן, השיב "טאלב אבו גאנם". לטענתה הבחינה בנאשם נותן לרכב מכה והלך מן המקום, ואז התקשרה למתלונן וסיפרה לו את שאירע. לטענתה ראתה את הנאשם עושה תקר בגלגלי הרכב (עמ' 23).

בחקירתה הנגדית העידה המתלוננת שהאירוע היה לפני מועד מתן הודעתה במשטרה (13.2.08), אך אינה זוכרת את המועד המדוייק. לטענתה זיהתה את הנאשם באולם בית-המשפט (עמ' 24). כן העידה כי היא יודעת שלמתלונן יש חובות אך אינה יודעת את שיעורם, וכיצד המתלונן מחזיר אותם (עמ' 24). לטענתה, המתלונן לא דיבר איתה לפני שנכנסו לדיון ביום עדותה. לטענתה עמדה בחלון וראתה את מעשי הנאשם. לדבריה אכן יש עץ מול ביתה, אולם העץ נמצא בצד במצב שהיא יכלה לראות את הנאשם (עמ' 26). לדבריה, ראתה את הנאשם עושה תקר בגלגל של רכבו של המתלונן (עמ' 26). לדבריה, העובדה שהנאשם עמד מצידו הימני של הרכב שאינו פונה אליה, לא היה בה כדי למנוע ממנה מלראותו, וזאת בשל העובדה שהיא עמדה בקומה השניה (עמ' 26).

המתלוננת העידה כי לפני הדיון הקריא לה התובע את השתלשלות האירוע והמתלונן, בעלה, תירגם לה את הדברים. עוד העידה כי מהמקום שבו עמדה ניתן היה לראות את כל הרכב (עמ' 27).

עוד העיד מטעם התביעה מר אמנון חסון (להלן: "אמנון"). אמנון העיד כי הוא שכר את המתלונן לביצוע עבודות אלומיניום בביתו, שילם לו כספים, אך זה לא ביצע את העבודה (עמ' 27). אמנון העיד כי מסר למתלונן סך של כ-45,000 ₪, ובתמורה ביקש וקיבל מהמתלונן שיק על סך 35,000 ₪ כבטוחה (עמ' 28; ת/1).

כן העיד אמנון שהוא מכיר את הנאשם אשר עבד אצל קבלן שבנה את ביתו. לטענתו ראה מספר פעמים את המתלונן מדבר עם הנאשם, ולכן ביקש מהנאשם שידבר עם המתלונן כדי שזה יחזיר לו את כספו (עמ' 28). לטענתו ניסה להפקיד את השיק לאחר שהמתלונן אמר לו לעשות כן, אולם השיק חזר (עמ' 29). כן העיד שלא נתן את השיק עצמו לנאשם, אלא מסר לנאשם צילום של השיק. לטענתו, הנאשם ביקש ממנו באחת משיחות הטלפון שלהם שישלח לו צילום של השיק, כדי שיראה למתלונן, ובתמורה אמר לו הנאשם שייתן לו כסף על החשבון (עמ' 29).