מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' שושני

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, יחד עם סעיף 10(א) בפקודה וסעיף 2 בפקודת ביטוח רכב מנועי.

העבירה בה הורשע הנאשם ביחס לנהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה, היא אחת העבירות החמורות שבפקודת התעבורה. בית המשפט העליון וגם בתי משפט מחוזיים קבעו פעם אחר פעם כי רכיב של ענישה הכולל מאסר הוא רכיב ראוי אשר עשוי להתאים לחלק מהתיקים כאשר נאשם מורשע בעבירה מסוג זה. יחד עם זאת, ובאותה נשימה קבע בית המשפט העליון (בין היתר בהלכה מנחה ברשות ערעור פלילי 6115/06 מורד אבו לבן נגד מדינת ישראל) כי ענישה לעולם תהיה אינדיווידואלית ואין לקבוע כלל לפיו בכל תיק בו מבוצעת עבירה של נהיגה בזמן פסילה ייגזר גם רכיב של מאסר בפועל כחלק מרכיבי ענישה.

כאשר בית המשפט בוחן עבירה מסוג זה על בית המשפט לקחת בחשבון את ותק הנהיגה של הנאשם, את עברו התעבורתי, את נסיבות ביצוע העבירה וגם את מהלך חייו ודרך ניהול חייו כחלק מהחלטה הכוללת על הענישה המתאימה בתיק.

במקרה שבפניי הנאשם לקח אחריות והודה ללא ניהול הוכחות בעבירה המיוחסת לו.

תסקיר שירות מבחן למבוגרים אשר הוגש בעניינו מצביע על היותו של הנאשם אדם חיובי אשר מנהל חיים נורמטיביים לחלוטין, כולל שירות של חמש שנים בצה"ל כקצין ואין ספק כי הנאשם מנהל אורח חיים תקין כאזרח חיובי במדינה.

אין לנאשם כל עבר פלילי, וגם עברו התעבורתי משנת 1986 לא כולל עבירה מסוג דומה אף שאני מתקשה להגדיר את עברו כעבר תעבורתי קל.

במהלך שלוש שנים אחרונות לא ביצע הנאשם כל עבירת תנועה, ובמהלך עשר השנים האחרונות צבר נאשם מספר עבירות שכולן עבירות קנס, עובדה המצביעה על חוסר זהירות כללית כנגדו עת הוא נוהג ברכב, אך למען ההגינות אין הוא מתאפיין בביצוע עבירות תנועה שהן חריגות בחומרתן.

הנאשם גם לא היה מעורב מעולם באירוע בו נגרמה בשל נהיגתו תאונת דרכים.

גם המסמכים הרבים שהציג בא כוח הנאשם במסגרת הראיות לעונש מעידים כי הנאשם שבפניי הוא אדם חיובי ומדבריו בפניי עולה כי הוא הפנים עד תום את החומרה שבעבירה שביצע.

שירות המבחן למבוגרים העביר ביום 9.2.2010 תסקיר משלים ובו המלצה לפיה ירצה הנאשם 180 שעות של"צ וזאת תחת ענישה הכוללת מאסר.

שקלתי את טיעוני הצדדים ונחה דעתי כי מקרה זה אינו מתאים לענישה הכוללת רכיב של מאסר בפועל. אני סבור כי ענישה הכוללת פסילה לתקופה משמעותית ראויה בתיק זה, אולם לאור החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולגזור על הנאשם 180 שעות לתועלת הציבור יש אפשרות וראוי במקרה זה לאזן את תקופת הפסילה הכוללת שתיגזר באופן בו תקופת הפסילה תהיה נמוכה מ-12 חודשים, והפסילה בפועל תסווג כך שלא תחול על רישיון נהיגה מדרגה 1. אין אני סבור כי הפסילה צריכה להיות מסווגת באופן בו היא לא תחול על אופנוע, שכן סיווג כזה יעקר מתוכן את הענישה בתיק זה.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 1500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 10 חודשים.

רשיון הנהיגה יופקד תוך 90 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה.

הנני מסווג הפסילה בפועל באופן בו בתום שלושה חודשים מיום הפקדת הרישיון תסווג הפסילה באופן בו היא לא תחול על רישיון נהיגה מדרגה 1.

למען הסר ספק, פסילתו של הנאשם בהתאם לחוק אינה חלה על רישיון נהיגה צבאי או על נהיגת רכב צבאי.