מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סתיו

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של נהיגת רכב בהיותו שיכור, וזאת לאחר שבדגימת אויר נשוף שנלקחה ממנו, נמצאה רמה של 565 מ"ג אלכוהול.

לאחר שבית המשפט הקריא את הכרעת הדין ביקש ב"כ הנאשם אורכה כדי להערך לטיעונים לעונש ולאחר שהמדינה טענה לעונש ביום 20.9.10 נדחה התיק להיום לצורך השמעת טיעונים לעונש של הנאשם.

במהלך טיעוניו לעונש הוכיח ב"כ הנאשם כי גזר הדין אשר מופיע בהרשעה מס' 11 של הנאשם, בוטל למעשה ותיקו המקביל, האחר של הנאשם, קבוע לחודש דצמבר 2010 בבית משפט השלום לתעבורה בצפת. במצב שנוצר עומדת לחובת הנאשם הרשעה נוספת אשר ניתנה ביחס אליו לאחר שלא התייצב למשפטו, ונכון כי הרשעה זו עדיין לא בוטלה, אולם, ההליכים בתיק המקביל עדיין לא הסתיימו ובמצב כזה אני סבור כי לתיק המקביל השפעה פחותה על שיקולי הענישה בתיק שבפני.

לנאשם רשיון נהיגה משנת 1982 ולמעט האירוע המתואר בהרשעה מס' 11, לה התייחסתי לעיל, אין המדובר בעבר תעבורתי מכביד מצד הנאשם. בכל 28 שנות נהיגתו, צבר הנאשם 18 הרשעות כאשר לא היה מעורב מעולם בתאונת דרכים ובמהלך 10 השנים האחרונות צבר לחובתו עבירות, שרובן המכריע, עבירות מסמכים.

לא נעלמה מעיני ההרשעה המופיעה תחת המספר 11 בגליון הרשעותיו.

ב"כ הנאשם תיאר את מהלך חייו של הנאשם וללא ספק אין המדובר במהלך חיים פשוט או רגיל. הנאשם מתגורר לבדו בקרוואן ומפרנס את עצמו. ברור לחלוטין כי שלילת רשיון נהיגתו משפיעה באופן מיידי על יכולת ניידותו אשר קשורה באופן ישיר לביתו. בנסיבות אלו, שונה פסילתו של הנאשם מפסילתו של אדם אשר גר בבית, שאינו תלוי נהיגה ולכן כל יום פסילה עבור נאשם ספציפי זה, מהווה ענישה חמורה יותר ביחס לאדם שלא מתגורר בקרוואן.

על אף נסיבותיו האישיות החריגות המיוחדות של הנאשם, ועל אף עברו התעבורתי שאינו מכביד במיוחד, (למעט הרשעה 11), צודקת המדינה בטיעוניה כי רמת האלכוהול שנמדדה לנאשם ונסיבות ביצוע העבירה מצביעים על חומרה מיוחדת במקרה זה, לפיה ראויה ענישה הכוללת פסילה בפועל לתקופה ראויה ולצידה גם מאסר מותנה לתקופה שתתריע את הנאשם מלחזור ולבצע את העבירה שביצע.

לאחר ששקללתי את חומרת העבירה המיוחסת, את נסיבות ביצוע העבירה כפי שתוארו בהרחבה בהכרעת הדין, לאחר שלקחתי בחשבון את ההתנהלות שבין הנאשם למתנדבים, שעיכבו אותו לראשונה, לאחר שלקחתי בחשבון את עברו התעבורתי וכן את הפרשה המופיעה בהרשעה מס' 11, ולאחר ששקלתי את נסיבותיו, כפי שתוארו בהרחבה ע"י סנגורו, הגעתי למסקנה כי בתיק זה ראוי לגזור על הנאשם ענישה הכוללת פסילה בפועל לתקופה העולה רק במעט על תקופת פסילת המינימום אותה קבע המחוקק לצד העבירה שביצע הנאשם.

עלי להדגיש כי בנסיבות אחרות, ואילמלא טיעוני ב"כ הנאשם, סביר כי הנאשם היה נפסל לשנים ארוכות כפי שעתרה לכך המדינה.

לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 600 ₪ או 3 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 30 חודשים.

רשיון הנהיגה יופקד תוך 90 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה.

ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד.הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.

ה.הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או נהיגה בשכרות או סרוב להבדק בדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תחתם בפני ב"כ הנאשם תוך 30 יום מהיום ואם לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום.