מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סגיר

בפני

כב' השופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים בניגוד לתקנה 23 (א) (2) בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

תקנות התעבורה אינן מתייחסות למתנדב במדים במפורש, ולמעשה החובה לציית להוראת מתנדב משטרתי במדים נובעת מסמכויות השיטור שמקבל מתנדב עת מצוי הוא במשמרת משטרתית ולאחר שקיבל סמכויות שיטור בצורה מסודרת ובאצילת סמכות מגורם משטרתי.

תנאי לחובת הציות של אזרח בהתאם לתקנה 23 (א)(2) לעיל היא כי הדורש ממנו לבצע פעולה הוא אכן שוטר במדים או מתנדב במדים אשר מצוי במשמרת משטרתית או בפעילות משטרתית תחת חסות המשטרה.

עצם היותו של אזרח מתנדב במשטרת ישראל, אינה מאפשרת סמכות שיטור 24 שעות ביממה (כפי שיש לשוטר במשטרת ישראל בין אם הוא במשמרת ובין אם לא) שכן, סמכות זו של אזרח להורות פעולה לאזרח אחר, תלוייה בסטטוס דורש הפעולה כמתנדב בפעילות משטרתית עת דורש הוא מנהג אחר לבצע פעולה כגון עצירת הרכב.

אגב, גם שוטר (אם אינו במדים) מחוייב להזדהות בפני אזרח בתעודה כדי שתווצר הסמכות להורות לאזרח לבצע פעולה. בהעדר זיהוי עם תעודה (כאשר אינו במדים) נעדר השוטר סמכות להורות לאזרח לבצע הוראותיו.

ומן הכלל אל הפרט –

בפרשה זו העידו שני אזרחים אשר הגדירו עצמם כמתנדבי משטרה (ע.ת 2 וע.ת 3).

מעבר לשאלת היותם במדי משטרה בזמן הארוע, שאלה אשר לא עלתה בצורה ישירה ולא הוצגה ראייה ברורה לכך בפני, שכן חליפה זוהרת וכובע שיטור אינם בהכרח מדים אלא לבוש משטרתי חלקי, לא הציגה המדינה כל ראייה לכך שהמדובר במתנדבי משטרה במשמרת משטרתית או בפעילות משטרתית רשומה המגובה בדוח עיסוק מסודר.

לא הוצגה בבית המשפט תעודת מתנדב ביחס לשני העדים ולא הוצגה כל ראייה מטעם משטרת ישראל המראה ולו לכאורה כי ביום 22.5.09 בסמוך לשעה 04:00 שימשו ע.ת 2 וע.ת 3 כמתנדבים מטעם משטרת ישראל עם סמכויות שיטור מלאות.

באופן אגבי, מעדותו של ע.ת 1 ניתן להבין כי ע.ת 2 וע.ת 3 הם אכן מתנדבים במשטרת ישראל המוכרים למשטרה ככאלה, כך גם ניתן היה להבין מעדותם של ע.ת 2 וע.ת 3, אולם בין פעילותם הברוכה של עדים אלו כמתנדבים מדי פעם במשטרה ועד לשאלה האם ביום ובשעה הרלוונטים פעלו הם תחת חסותה וסמכותה המואצלת של משטרת ישראל – המרחק רב.

חובה על המדינה להוכיח רכיב זה (היותם של המתנדבים בתפקיד משטרתי) מעבר לכל ספק סביר כתנאי לדרישת הציות מהאזרח להוראה המתקבלת מהם.

אני סבור כי יסוד עובדתי זה לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, זאת גם אם אצא מנקודת הנחה כי לפחות אחד מהעדים (ע.ת 3) לבש במהלך הארוע חליפה זוהרת וכובע שיטור אשר מהווים מדי משטרה חלקיים.

למעשה, רק בשל המתואר לעיל, מוצדקת בעיני הקביעה כי יש לזכות את הנאשם בתיק זה.

על אף קביעתי לעיל, אני סבור כי יש מקום להסביר ולנתח את יתרת הראיות בתיק שגם הן בפני עצמן מצדיקות את החלטת הזיכוי בפרשה זו:

ע.ת 1 לא ראה כלל את האירוע נשוא התיק, לפיו הנאשם ברח לכאורה עם רכבו ולא ציית להוראות ע.ת 1 +2 לעצור את רכבו.

אשר על כן, אין כל נפקות לשאלת האשם בעדותו של ע.ת 1.