מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' מור

הכרעת דין

1.הנאשם מואשם במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 36 ג' לתקנות התעבורה, בכך שנהג ברכבו בדרך משמאל לקו הפרדה רצוף המסומן על פני הכביש כאשר בצידו הימני לא נמצא קו מקוטע.

ראשית נשפט הנאשם בהעדרו ולאחר שהגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן כאמור, בוטל פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות משפט.

2.הנאשם כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום וטען במענה לכתב האישום כך:

"היה קו לבן בכביש, אני עליתי בסוף כדי למנוע את התאונה, הוא היה עם הפנים אלי והם חתכנו לצד, אני עמדתי בעיקול אך לא נסעתי".

התיק נקבע לשמיעת ראיות.

3.מטעם המאשימה העידו שלושה עדים: ע.ת 1 - ירוסלב לוינסון, ע.ת 2 - נפתלי בן הרוש וע.ת - 3 מני כהן – כולם מתנדבים במשטרת ישראל.

הנאשם העיד בעצמו וצרף תמונות המקום בו אירעו האירועים ושצולמו על ידו וסומנו נ/1(1) – נ1(4).

דיון והכרעה

4.מעיון בעדותו המפורשת של הנאשם בעת שמיעת הראיות עולה, כי זה, בניגוד לכפירתו בעובדות כתב האישום, הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.

אף בסיכומיו טען כי הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, אך הוסיף כי לא בהכרח נעברה על ידו העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

5.בעת שנתפס הנאשם ונרשם הדו"ח – ת/2, בחר הנאשם שלא להגיב עניינית לאישום נגדו ואישר בחקירתו כי על אף שלטענתו ניסה לומר למתנדבים את גרסת הגנתו, לא ביקש שהדבר יצויין בדו"ח שכן לטענתו היה בטוח שיוכל להוכיח את חפותו בבית המשפט:

ש: "אתה מודה שאמרת להם את זה? (הכוונה היא למילים: "אין לכם מה לעשות, אתם ליצנים, אני אדאג לטפל בכם כמו שאני יודע ואתם לא תתנדבו יותר" – א.ג.).

ת: כן, אני גם מודה שאני דיברתי וניסיתי להגיד להם את מה שאמרתי להם עכשיו בבית המשפט.

ש: למה לא ביקשת שיציינו את זה בדו"ח?

ת: כי אני הייתי בטוח שאוכל להוכיח את חפותי בבית המשפט". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 13 - 23).

הנאשם כאמור כפי שצוין הודה כי אכן חצה קו הפרדה רצוף מבלי שנמצא בצידו הימני קו מקוטע, ואולם לטענתו לפעולתו זו היה הצדקה כפי שיובהר בהמשך:

"אני מודה שהיתה שם חציה של קו הפרדה ואני לא מתכחש לזה. אני רק מסביר את המניעים שגרמו לי לעלות על קו ההפרדה". (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 3 – 4.)

6.יש להדגיש כי עדי המאשימה הציגו את גרסתם לאירוע נשוא כתב האישום באמצעות המזכר שנרשם על ידי עת/1 – ת/1, רישום נסיבות המקרה בהודעת תשלום הקנס – ת/2 וכן באמצעות המזכר שנרשם על ידי עת/3 – ת/3.

עת/2 מטעם המאשימה כלל לא עומת עם גרסת המאשימה באמצעות חקירה נגדית על ידי הנאשם. עת/1 נשאל האם ראה את הנאשם חוצה את קו ההפרדה וזה אישר כי אכן ראה אותו במידה שהדבר רשום במזכר, ואכן עובדה זו מצוינת במזכר, הגם שאין בשאלה כאמור כדי לשנות או לפגוע בגרסת המאשימה שכן הנאשם אישר באופן וודאי כי אכן חצה קו הפרדה רצוף.