מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' לרר

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 83 ב (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

ביום 9.11.09 כפר הנאשם באישום שיוחס לו וטען כי נהג ברכבו כאשר היה חגור בחגורת בטיחות.

התיק נקבע להוכחות ליום 2.12.09 אולם ביום זה התקיימה שביתת קלדניות אשר לא אפשרה את שמיעת העד או הנאשם שהתייצבו כדין.

בנוכחות הנאשם נקבע מועד הוכחות נוסף ליום 10.1.10.

ביום זה לא התייצב הנאשם ולא שלח כל בקשת דחייה.

עד התביעה התייצב כנדרש והנאשם נשפט בהעדרו בהתאם לחוק.

10 ימים לאחר מכן, הגיש הנאשם בקשת ביטול בצרוף תעודה רפואית אשר הופקה יומיים לאחר המשפט (ביום 12.1.10).

על אף נתונים אלו, הסכמתי לקבל את הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות ע"י הנאשם.

הנאשם שילם הוצאות והתיק נקבע שוב להוכחות בפני אשר נשמעו ביום 15.6.10.

מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד, השוטר סידקי שי.

עד זה הגיש את המסמך ת/1 בו תעד את הארוע מנקודת ראותו.

לאחר ששמעתי את עדותו של ע.ת 1, התרשמתי מכנות דבריו ושמעתי את חקירתו הנגדית בה לא איתרתי כל סתירות, אני קובע כי המדובר בעדות אמינה.

אין לי ספק כי השוטר רשם את הדוח כאשר מנקודת ראותו היה בטוח כי הנאשם ביצע עבירה.

יחד עם זאת, ולאחר ששמעתי את עדות הנאשם (שגם היא עשתה רושם אמין ולא נמצאו בה סתירות או סימן מובהק לאי אמירת אמת) נוצר בלבי ספק באשר לביצוע העבירה או במילים אחרות לאפשרות סבירה של טעות מצד השוטר.

כאשר נשאל השוטר מאיזה חלון הוא הבחין בעבירה הוא השיב –

"לא ציינתי את החלון אבל סביר להניח שראיתי אותך מהחלון שמימיני". (עמ' 4 שורה 3)