מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' זינגבוים

החלטה

הנאשם הואשם בעבירה מסוג ברירת משפט .

הנאשם הודיע על רצונו להישפט, ובמועד ההקראה מסר הנאשם כפירה מפורטת, התיק נקבע לשמיעת ההוכחות להיום.

עוד יש לציין כי הנאשם מסר תגובה שכללה גם טענה משפטית בקשר לעבירה המיוחסת לו, ושומא כי בתקופה שחלפה בין מועד ההקראה ביום 21.12.09 ועד היום, היתה נבדקת טענתו. אולי כלל לא היה מקום לניהול ההוכחות בתיק זה.

התיק היה קבוע היום להוכחות, נאשם התיצב בזמן, כעת השעה 10.45 ואין השוטר שהוא עד התביעה בנמצא.

התובע מסר לבית המשפט כי דיבר עם מפקדו הישיר של השוטר כדי לוודא התיצבות השוטר, וזה אושר ע"י מפקדו כי השוטר יודע על הזימון והוא יתיצב למשפט.

מאחר והשוטר לא התייצב כמתואר, ביקש התובע – בלית ברירה- דחיה כדי שהשוטר יוזמן פעם נוספת.

הנאשם מתנגד, הוא כבר התייצב פעמיים לבית המשפט תוך הפסד ימי עבודה, והוא סבור

שהמשפט צריך להסתיים היום. אני מסכים עם עמדת הנאשם.

מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, שמחובת בית המשפט ולמעשה כל המערכת לדאוג לסיים בהקדם האפשרי תוך נסיון למזער כמה שניתן את הפסד ימי עבודה ונזקים נוספים הקשורים בעצם בחירת הנאשם לנהל את המשפט.

לעתים, אין כלל פרופורציה בין סכום הקנס והפסד הנגרם לנאשם בבחירתו לנהל את המשפט, תוך שרצונו להוכיח את חפותו בפני בית המשפט.

כפי שהוחלט ע"י בית משפט זה, פעם אחר פעם, מחובת המאשימה למצוא את הדרך לוודא שהשוטרים יגיעו בזמן למשפטי ההוכחות. אין זה מתפקידו של בית המשפט לוודא התייצבות עדים, וכל מה שמזכירות בית המשפט יכולה לעשות, זה להנפיק את הזימונים לעדי התביעה.

מעבר למשלוח הזימונים, הגעת העדים מוטלת על כתפיה של התביעה, כאשר הליך המשפטי אינו מסתיים אך ורק ברישום הדו"ח, אלא רק בסיום המשפט.

לדעתי, איפוא , יש לייחס אותה חשיבות למערכת המזכירות של התביעה לזו המיוחס לשוטרים היוצאים לשטח כדי לרשום את הדו"חות, אם לא ניתן להבטיח כי אותם שוטרים יגיעו לבית המשפט, כל האפקט המשפטי וכל הליך המשפטי למעשה יורד לטמיון וחבל על כך .

במצב עניינים זה, אין אני צריך להכנס לשאלה מה קרה לזימון שנשלח לשוטר, אם הגיע או לא הגיע, אין זה מעניינו של הנאשם. הוא למעשה כבר בא על עונשו בכך שהתייצב פעמיים בפני בית המשפט ואין אני סבור שצריכים "להעניש" פעם שלישית, אפילו במחיר של זיכוי בדין.

אדגיש כי יתכן והייתי נותן החלטה אחרת אילולא היה מדובר באישום חמור יותר שאולי מכיל בתוכו אלמנט של סיכון לציבור ו/או נהיגה מסוכנת, אבל אין זה מתאים למקרה דנן.

לסיכום, החלטתי לדחות את בקשת התובע לדחיית המשפט למועד אחר.

אין אני בא בכל טענה כנגד התובע, הוא עשה מלאכתו נאמנה ואני הבעתי בעבר שלדעתי זה לא מתפקידו של תובע ליצור קשר עם עדים לזימונם זה תפקיד מזכירות של התביעות.

מאחר ולא הובאו ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם, אפילו במינימום הנדרש, אין הנאשם מחוייב להשיב לאשמה, ואני מזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו בתיק זה.

בשולי החלטה זו, לציין כי נוכח מהות העבירה, אין אני סבור שהיה מקום כן לתת דחיה אפילו תמורת הטלת הוצאות על התביעה. זה לא המקרה המתאים להחלטה כזו.