מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' ואנונו

בפני

כב' השופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה.

מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד אשר טען כי ראה את הנאשם נוהג ברכב ואוחז טלפון עם ידו הימנית תוך שהוא מצמיד אותו לאוזנו הימנית.

עד זה טען כי הבחין בעבירה תוך כדי נסיעה בכביש מהיר ובמהירות של בין 80 ל-90 קמ"ש כאשר הנאשם נסע באותו הכביש מולו.

השוטר חלף על פני הנאשם, ביצע פניית פרסה וחזר לנסוע אחרי הנאשם עד לעצירתו.

הנאשם מצידו טען כי לא דיבר כלל במכשיר הטלפון ולא אחז בו.

לחיזוק טענתו הציג הנאשם פלטי שיחות התואמות לטענתו את צילום צג המכשיר בו שיחות יוצאות ונכנסות מהן ניתן ללמוד כי לא יצאה ולא נכנסה כל שיחה בשעה 17:14.

דיון –

בפתח הדברים אדגיש כי אין כל נפקות ממשית בעיני להצגת פלט שיחות יוצאות או נכנסות ביחס לעבירה מסוג זה.

המחוקק לא אסר שיחה עם טלפון ללא דיבורית אלא כל שימוש במכשיר טלפון ללא דיבורית.

מאחר וטלפונים ניידים משמשים כיום למספר רב של פעולות כגון קבלה ושליחת מסרונים, שמיעת הודעות קוליות, מכשירי הקלטה, מכשירים לשמיעת מוסיקה או לצפיה בתמונות ועוד שימושים רבים ומגוונים – הרי ששלילה אפשרית של שיחה, אינה מעלה ואינה מורידה דבר ביחס לשאלת השימוש בטלפון.

נהג יכול להצמיד טלפון לאוזנו כדדי לשמוע מוסיקה או הודעה שקיבל ולא בהכרח כדי לדבר.

הלכה למעשה כל החזקה של מכשיר טלפון ביד בזמן נהיגה מהווה שימוש אסור בטלפון נייד שכן שתי ידיו של הנוהג צריכות להיות על ההגה בזמן בו הרכב בתנועה והורדת יד מההגה לצורך אחיזה במכשיר טלפון, אגב ביצוע פעולה מכל סוג איתו, מהווה שימוש אסור במכשיר אשר נוגד את החוק.

יחד עם זאת, על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אכן אחז בטלפון בידו בזמן הנהיגה וכי בוצעה איתו פעולה שלא באמצעות דיבורית.

לצורך הוכחת עבירה זו, צריך בית המשפט להיות משוכנע כי לשוטר היה די זמן ושדה ראייה ברור כדי להבחין בביצוע העבירה בוודאות.

כל ספק או סיכוי לטעות באשר לזיהוי העבירה ע"י השוטר יפעל בהכרח לטובת הנאשם.

ומן הכלל אל הפרט –