מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אלכמלאת

בפני

כב' השופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה.

מטעם המדינה העיד עד אחד בלבד אשר טען כי ראה את הנאשמת נוהגת ברכב ואוחזת טלפון עם ידה השמאלית תוך שהיא מצמידה אותו לאוזנה השמאלית.

הנאשמת מצידה הסכימה כי אכן שוחחה בטלפון בזמן הנהיגה אך טענה כי עשתה זאת באמצעות אוזניה וכי בשל העובדה כי באופן קבוע חובשת היא מטפחת לראשה, סבר השוטר בטעות כי השיחה היא באופן ישיר וללא אוזניה.

דיון –

הלכה למעשה כל החזקה של מכשיר טלפון ביד בזמן נהיגה מהווה שימוש אסור בטלפון נייד שכן שתי ידיו של הנוהג צריכות להיות על ההגה בזמן בו הרכב בתנועה והורדת יד מההגה לצורך אחיזה במכשיר טלפון, אגב ביצוע פעולה מכל סוג איתו, מהווה שימוש אסור במכשיר אשר נוגד את החוק.

יחד עם זאת, על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אכן אחז בטלפון בידו בזמן הנהיגה וכי בוצעה איתו פעולה שלא באמצעות דיבורית.

לצורך הוכחת עבירה זו, צריך בית המשפט להיות משוכנע כי לשוטר היה די זמן ושדה ראייה ברור כדי להבחין בביצוע העבירה בוודאות.

כל ספק או סיכוי לטעות באשר לזיהוי העבירה ע"י השוטר יפעל בהכרח לטובת הנאשם.

ע.ת 1 העיד בעיני בצורה אמינה לחלוטין ואין בלבי ספק כי הוא משוכנע שראה את הנאשמת משוחחת בטלפון נייד בזמן שנהגה ברכב.

השוטר העיד בצורה החלטית מאד וניכר היה כי הוא בטוח לחלוטין בדבריו.

יחד עם זאת, הוכיחה הנאשמת במהלך המשפט כי ברשותה שני טלפונים – אחד שחור והשני כסוף.

כאשר נתבקש השוטר להעיד איזה טלפון ראה הוא צמוד לאוזנה, התקשה השוטר לתת תשובה ולא יכול היה לתאר את מכשיר הטלפון אשר ראה.

כאשר נתבקשה הנאשמת על ידי ובאופן ספונטאני להציג את הטלפונים בבית המשפט, הוציאה הנאשמת שני טלפונים כאשר לשניהם היתה מוצמדת אוזניה.

הנאשמת לא ידעה מראש כי תתבקש לעשות כך בבית המשפט, ולכן אני מוצא בעובדה זו חיזוק לטענתה כי כאשר היא עושה שימוש בטלפון נייד היא נוהגת לעשות זאת באמצעות אוזניה.

שמעתי והתרשמתי מעדות הנאשמת בבית המשפט ולא מצאתי סתירה מהותית בדבריה.

לא מצאתי כל סימן מובהק לאי אמירת אמת מצידה.