מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אליהו

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, יחד עם סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

הנאשמת בלתי מורשה לנהיגה ואין המדובר במצב בו רישיון נהיגתה פקע.

במצב בו נוהג אדם ברכב בהיותו בלתי מורשה, מפעיל למעשה נהג הרכב מבלי שיש לו כל ידע בסיסי מסודר שעבר בקרה מקצועית לנהיגת הרכב ומבלי שעבר אותו הנהג הכשרה תאורתית ביחס לחוקי התנועה הנוהגים במדינת ישראל.

במצב כזה, צודקת המדינה כי, קיים פוטנציאל לסיכון רב מצד מי שנוהג כך ברכב, ולכן עמדת המדינה עת עתרה לענישה כוללת רכיב של מאסר נכונה ומתאימה למקרה מסוג זה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש העליון קבע במס' הלכות כי, ענישה לעולם תהיה אינדיבידואלית ועל ביהמ"ש לבחון את מכלול הנסיבות האישיות בכל תיק ותיק אשר בא בפניו.

לא דומה מצבו של נאשם אשר "סוחב על גבו" עבר תעבורתי מכביד או עבר פלילי ממי שמדובר באירוע ראשון לגביו בגינו זומן בפני בימ"ש שלום לתעבורה.

כמו כן, לא דומה מצבו של מי שכפר באישומים נגדו והחליט לנהל את תיקו מול מי שנטל אחריות מהרגע הראשון, הפנים והבין את חומרת מעשיו והודה בהזדמנות הראשונה.

במקרה שבפניי, הנאשמת נעדרת כל עבר תעבורתי או עבר פלילי.

המדובר בנאשמת נורמטיבית לחלוטין, שמהלך חייה האישיים רחוק מלהיות פשוט.

תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינה, מדבר בעד עצמו ומפאת צנעת הפרט לא אפרט חלקים נרחבים מהתסקיר המונח בפניי ובתמצית רק אדגיש כי, הנאשמת נאלצת להתמודד מדי יום עם קשיי פרנסה וקשיים רבים הקשורים לחייה האישיים התוך משפחתיים.

אין המדובר בקושי רגיל אותו עוברת על פי רוב משפחה ממוצעת ובניגוד לעמדת התביעה אין אני סבור כי, יש להחמיר עם הנאשמת בשל החובה והאחריות שיש לה כלפי בתה אותה היא מבקשת לגדל.

צודקת המדינה כי, יש לגזור ענישה מחמירה ביחס לביצוע העבירה מסוג זה, אולם כאשר אני מציב מול חומרת העבירה את כל יתר הנסיבות שסקרתי לעיל, אין אני מוצא הצדקה לגזור רכיב של מאסר בתיק זה (לריצוי בפועל או בדרך של עבודות שירות) וגם אין אני סבור כי תיק זה מתאים לריצוי עבודות של"צ.

בהחלט ראויה ענישה הכוללת פסילה לתקופה ארוכה, בהחלט ראויה ענישה הכוללת רכיב של מאסר מותנה יחד עם רכיבים צופי פניי עתיד נוספים.

במצבה הכלכלי של הנאשמת, אמנע מגזירת קנס מכביד.

ניתן להסתפק בקנס סימלי יחד עם חתימה על התחייבות כספית.

לאחר ששמעתי את הנאשמת בעצמה, נחה דעתי כי, הפנימה עכשיו את חומרת העבירה שיוחסה לה ולא נראה לי כי שיקולי גמול והרתעה הם השיקולים הראויים לענישה בתיק זה.

לפיכך, הנני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 200 ₪ או יום אחד מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.