מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' שוקורי

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ן- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא, כי ביום 14.12.07 בשעה 04:05 או בסמוך לה, נהג הנאשם בכביש 38 בצומת שמשון, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא 420 מיקרו-גרם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.11 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את עונש המינימום הקבוע בחוק. לעומתה, ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. בנוסף טען הסנגור, כי במקרה דנן משטרת ישראל לא פעלה בהתאם להוראות היצרן (שגיאה (Error) 23). כן ביקש הסנגור להתחשב בבעייתיות הקיימת בתיק שכרות.

קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול בגופם עולה על המידה הקבוע בחוק. המדינה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום, ורק במקרים יוצאי דופן ניתן להשית פחות. מנגד ישנם מותבים בבתי משפט לתעבורה הסבורים כי בנסיבות מיוחדות שיפורטו ניתן להפחית מעונש המינימום באופן שרכיב הפסילה יופחת וייגזר עונש משלים. נציין גם כי ישנם בתי משפט לתעבורה ובתי משפט מחוזיים המפחיתים מעונש המינימום ללא כל נימוק מיוחד.

עמדתו הידועה של בית משפט זה, היא כי בהתקיים נסיבות מיוחדות שיפורטו בגזר הדין, בית משפט רשאי לקבוע כי מקצתה של פסילת המינימום ייגזר כפסילה על תנאי- באופן שסך כל התקופה (בפועל ועל תנאי) לא יפחת מתקופת המינימום של שנתיים. כמו במקרה דנא.

במקרה של הנאשם שלפנינו, מר עזרא שוקורי, מדובר בנאשם בן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים. הנאשם מתפרנס מעבודות שיפוצים כעצמאי, ורישיון נהיגה מהווה עבורו כלי הכרחי ועיקרי לעבודתו. בנוסף טען הסנגור כי הנאשם עוזר להוריו החולים. הסנגור הדגיש, כי פסילת רישיונו של הנאשם תפגע באופן משמעותי בפרנסתו ובהוריו. הדגשתי את גילו של הנאשם מפני שאין מדובר באיש עול לימים ובבחור צעיר אלא באדם מבוגר ושקול.

שרות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שרות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות, אותן יבצע במסגרת המנהל הקהילתי בנווה יעקב בביצוע עבודות תחזוקה.

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו, נטל אחריות לביצוע העבירה וחסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט. זאת ועוד נציין, כי מדובר בעבירה ישנה משנת 2007. מאז ביצוע עבירה הנאשם עבר עינוי דין שלא באשמתו, ולא אוסיף בכך.

לסיכום האמור, לאור מה שציינתי למעלה, הגעתי להחלטה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום אך תוך הטלת חלקו על תנאי, כאמור, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כמות האלכוהול, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

אשר על כן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שיחושבו החל מיום 30.06.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו). יתרת חמישה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שלוש אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע במסגרת המנהל הקהילתי בנווה יעקב בביצוע עבודות תחזוקה. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד יוני שניאור ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: